איך את עושה את זה?

היום גם ניסיתי לאכול נורמלי ואחרי בערך שבוע שאכלתי רק ירקות אכלתי גם 125 גרם גבינה ואני מרגישה כל כך שמנה. אני יודעת שאני לא ישמין מזה ואכלתי את זה רק כי מלא אנשים התחילו והעיר לי על כמה רזיתי אבל אני בכל זאת מרגישה מגעיל. איך את יכולה להרגיש טוב אחרי האוכל?

זה תגובה לאני מפחדת...

מישהי פעם אמרה לי שכל בוקר שאת מתעוררת תעמדי מול המראה ותודי לאל שאת נושמת ותבקשי שיהיה לך יום טוב. תשתי הרבה מים. הבולמוסים הם תוצאה של התמודדות עם בעיות בצורה לא הגיונית. כדי להתמודד עם בעיות אנחנו צריכים להרגע ולחשוב. כמו שאת מתמודדת עם בעיה שצצה לך בחיים ככה תנסי להתמודד עם האוכל. תשבי איתו. תגעי בו. תבחני אותו. תטעמי. תבררי אם את רוצה אותו בכלל בתוכך אם הוא יכול להועיל לך או לא. שבי בנחת ותאכלי לאט. בלי מתח. תתענגי על כל ביס. את תראי שאחר''כ את תבחיני שאכלת מעט משחשבת שאת מרגישה שבעה ושלווה שבא לך לחייך - ולא להקיא. תתחילי לקחת אחריות על ההפרעה שלך- כי היא שלך. ברגע שתהיה מודעת (ותרצי לשנות) את תראי שהזדמנויות יפלו עלייך בלי סוף. הרבה הצלחה. מאמינה ואוהבת.

ב"ה להכריח את עצמך למצוא דרך לחשוב טוב כשאת אוכלת. יותר ויותר להתקרב לתחושה של נעימות גם אם הכמות אינה גדולה. אני בטוחה שיש כמות שהיא נעימה לך שאינה מאיימת ואני בטוחה שתוך כדי תוכלי להגיע עם הזמן להרגשה נעימה. זה עניין של הרבה אימון ותרגול. בהצלחה

אני יכוהל לומר לך מנסיון שלי תתחילי לחשוב כי האוכל אינו רעל אלא המחשבת יתר על האוכל זה רעל! בכל מקרה מה שגרם לי לחזור לעצמי זה מוות במשפחה מאנורקסיה שזה גרם לי לשיברון שמזה פתחתי את העיניים מקווה שעזרתי דניאלה

אני לא הכי הכי מכירה אותך, אבל רק רציתי להגיב על מה שרשמת, ואת בהחלט עשית צעד יפה בזה שאכלת גבינה וחשבת חיובי.. לי לדוגמא יש תמיד את ההרגשה שיש להרבה בנות עם בעיות אכילה, שברגע שאכלנו שמנו, כלומר אני, אחריי האוכל מרגישה כבדה ומנופחת ואם אני מסתכלת במראה על הבטן שלי אני יכולה להשתגע, ולכן הבנתי שהדבר הכי חכם לעשות זה לא להסתכל במראה אחריי האוכל, ואפילו בכלליות, לא להסתכל הרבה במראה על הגוף שלי.. כי זה מה שיכול לגרום לנפילות אצלי מבחינת ההקאות והבולמוסים..

בבוקר למחרת אולי זו המראה... אבל לפעמים זו רק התודעה... התודעה של מה אכלתי מספיקה...