אני מפחדת...
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
עומדת במראה ולא רואה את עצמי. אני רואה מעבר. הרצפה קפואה, והנפש ריקה וחלולה, למרות שאלפי מחשבות רצות לי בראש עכשיו.. תקופה ארוכה שאני מצהירה על כוונות להפטר משד שבתוכי והניסיון להיות אופיטמית מחשל אותי ומדרדר אותי יותר. אני צועקת לבפנים שיפסיק כבר להרוס! שיפסיק! וכמו גלגל שלא נגמר לו המדרון אני נופלת למטה נכבלת ונשרטת ונמאס לי כבר לבכות. אני מרגישה שעוד שנייה אני עומדת להתפוצץ. לא מוצאת את עצמי, כבר שנים שאני מחפשת ואולי אין טעם לחפש את מה שכבר מזמן התפוגג? הספל שלי מלא אבל אני בדם וזיעה ממלאה עוד ועוד המחשבות נשפכות, השאלות מציפות אותי. אני נחנקת. בימים של שכרון חושים אני מעופפת למקום הזוי שבו אני נקייה מכל התמכרות אני מחייכת, מהופנטת, שלווה ואופטימית ולקראת סוף הערב אני מוצאת את עצמי מקיאה את החלום חוזרת למציאות ומידי יום אני עומדת מול הראי ולא רואה את עצמי. לא רואה סוף. לא רואה מעבר. אני מפחדת..
נשמע כמו משהו שאני הייתי כותבת. מרגישה בדיוק כך.
לפחות את מחוברת למה שאת מרגישה פחד? חשש?! ..ואת פורקת זאת בכתיבה מימנת..וזה חלק מפתיחת הלב..באינטימיות עם עצמך זה נפלא!! אני בטוחה שיום אחד תגיעי לנקודה שיש דרך לפתור את הבעיה ולטפל בעצמך..לתת לעצמך רק טוב וחיים טובים אמן!!!!! דנה
לפחות את מחוברת למה שאת מרגישה פחד? חשש?! ..ואת פורקת זאת בכתיבה מימנת..וזה חלק מפתיחת הלב..באינטימיות עם עצמך זה נפלא!! אני בטוחה שיום אחד תגיעי לנקודה שיש דרך לפתור את הבעיה ולטפל בעצמך..לתת לעצמך רק טוב וחיים טובים אמן!!!!! דנה
היום, בפעם הראשונה מזה חודשיים שלא הקאתי. בדרך הביתה הודתי לאל שנותן לי להמשיך ולעמוד על הרגליים נותן לי אפשרות לאכול לשתות לצעוד ולחייך. אני לוקחת על עצמי את הבולימיה ולא מאשימה אף אחד מלבד את עצמי. הגעתי הביתה ואכלתי. נשמתי. התענגתי על כל ביס. עליתי לחדר שבעה. שבעה. מקערת קורנפלס אחת. לא מתחשק לי להקיא. מתחשק לי לחייך. אני מודה לאל שנותן לי את הבחירה הזו. לחייך. ערב טוב. תודה לך דנה.
