הצילו!
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
אני כמהה לכתוב. זוהי ההתמכרות הכי טובה שהייתה לי, הכתיבה. * בחוץ יש שקט. אני שומעת רק את נקישות העט על הדף. אני חולה. קיץ 06, אני זו שאמרתי שקיץ זו התקופה הכי יפה?! חלשה מתמיד. מנסה למצוא טיפות של היגיון, וכלום. השיגעון מציף אותי. עוד שכטה ועוד אחת. היום אמרו ברדיו שכל יום מת מישהו ממחלה שקשורה בעישון. מאסתי מלהקיא. מאסתי מלשרוד. אני רוצה לנוח מכל מה שמסביבי. אני מתפללת למישהו שיעזור לי. מסביבי הכל מוצף. אין דלאים, אין כבאים, יש כאבים וחולי. לא ייחלתי ואפילו לא לדקה שאני ימצא את עצמי זרוקה כמו כלב ואיש לא יזרוק לי עצם. אני מתרחקת מהבשר. רועדת. חושקת בהבנה, בחיבוק. אני רוצה לצרוח אבל אני רק גורמת לכולם כאב ראש. ואנשים מזמן הבינו שאנטיביוטיקה מזיקה. הצילו!
הלוואי שיכולתי להראות לך שיש חיים אחרי המחלה אני כבר 11 שנים במחלה ועכשיו אני רואה את סופה אני מקווה אבל אל תתני למחלה להרוס אותך כמו שהיא הרסה אותי ** ופה את לא עושה כאב ראש ואת יכולה לשפוך את כל מה שמציק לך** אוהבת דניאלה
הי מתוקה שלי... גם אני כתבתי המון יש אנשים שמתבטאים בכתיבה יותר מבע"פ ואת יודעת שאדם כותב זה מראה על אינטלגנציה היות והעברת מסרי המוח רצונות ורגשות מתורגמים לכתיבה וכל הכבוד על הכתיבה היפה...זה מצויין..במיוחד כשאת מרגישה שאין אף אחד בסביבה כך את עם עצמך ועם מחשבותייך..הכי אינטימית שיש! שנית..אני שנים חיכיתי "שיצילו אותי" אמא אחיות שלי...מי לא? אבל אף אחד לא היה הם היו עסוקים בחייהם..קריירה..לימודים אהבו אותי מאוד אבל לא הבינו לא "טיפלו" בי חיפשתי שיקחו ויעזרו לי .. עם הזמן הבנתי אם אין אני לי מי לי ...זה המשפט..אמרתי "דין ככה תמשיכי עם ההקאות ההרעבות..ימים שלא יצאתי מהבית..ולא עשיתי כלום רעידות בידים עיניים אדומות..וגרון צועק בתחנונים ואני בשלי!!!??" קראתי ספרים להבין מה יש לי? מה גורם לי להגיע לכך? ודרך זה התחלתי טיפול הרצון שלי אך ורק בשביל עצמי לחיות שוב להנות לחייך לצחוק בלי קליפת העצב שמילאה אותי שנים..וגם את יכולה בזכותך בזכות האבה שלך אל עצמך...ויש בך כוחות אדירים עצומים תשתמשי בהם להתחיל כל התחלה היא משהו פתח... אני כאן אם תרצי כל עזרה שתצתרכי.. אוהבת אותך.. יום טוב ונעים דינדין
שלום לך!כתיבה זו דרך מצויינת לפרוק את כל הרגשות והמועקות לי אישית זה מאוד עזר בכל התהליך של ההחלמה מההפרעת האכילה! אבל הכתיבה לעיתים לא מספיקה לנו בכדי לצאת מהמערבולת של אותה הפרעה שמאיימת להשתלט ולא מרפה! אני מציעה לך לשתף מישהו שקרוב אלייך שאת מרגישה הכי קרובה אליו למרות כל הקושי שכרוח בזה זה רק יוכל להועיל ולעזור! אני מודעת לפחד ולחשש של מה יחשבו או יגידו אבל תמיד את צריכה לזכור שאת מאוד חשובה בכדי שההפרעה הזאת תשתלט עליך ותכתיב לך את מהלך החיים מקווה שתצליחי לשתף ולצבור כוחות מחודשים בהמון אהבה והבנה קרן אור
