עברתי פה במקרה והחלטתי "להקיא" את הלב.

הגעתי לכאן, פתאום. כמו שהגעתי להרבה מקומות בחיים שלי. פתאום. מחלטיה קצת לברוח, להכנס לתוך הבועה הקטנה שלי ולרחף לי, לשמוע רק את פעימות הלב ולהכנס לטראנס עמוק בתוך הראש. מטיילת מפה לשם מתרוצצת לא מסתכלת אחורה כי אני לא בטוחה שאני באמת רוצה לחזור. בין השבילים אני אוספת לי בשק החיים הרבה ידע, שגעון ואינספור התמכרויות. את ההתמכרות הגדולה שלי אני הופכת לדרך חיים. לא כי אני באמת רוצה. כי זה פשוט הרגל. מזמן הפסקתי לשאול את עצמי מה אני אוהבת. אני פשוט עושה מה שמהלומות החיים מכתיבות לי כשאני מחטטת בתוך נשמתי. לפעמים אני עוצרת כדי לשתות קצת מים. להרגע... עייפתי מלחשוב. עייפתי מלחטט לעצמי בראש ולנסות להבין איזה מין בנאדם אני. כולנו יפיפיים מבפנים. הקליפה שלי ששמרתי עליה כ''כ טוב בצעירותי, מתחילה לבגוד בי. אני עומדת מול המעיין הצונן ומולי, אני רואה את כל מה שלא רציתי להיות. אני רוצה לחזור. לנפץ את בועת הטראנס הזאת ולא יכולה. לא מצליחה לשוב ולהחזיר את הגלגל לאחור. אז מה עכשיו בעצם? אני עפה ברוח מרפה את הגוף, נותנת לעצמי להחבט ע''י העולם העצום הזה. נגמרו הדמעות. סערת הרגשות הפכה לאדישות מוחלטת. אני נאבקת בעצמי. אני נלחמת בראש שלי. אין פה מנצחים. איבדתי את מטרת כל המשחק. כשאתה מאבד את המטרה אתה מתחיל להתבלבל וממציא לעצמך מטרה חדשה שלאט לאט עוטפת אותך וסוגרת אותך בתוך בועת טראנס קשה לפיצוח. אני נחנקת. אני רוצה לנשום ולמצוא שוב את הדרך. הדרך אל הלב ולא אל הראש. כי שם באמת נמצאת האהבה הזאת שתחדש לי את הכוחות לחזור ולאהוב את עצמי. אני מאחלת לכולכן הצלחה למצוא את הדרך שלכן. אתן חזקות- אל תתנו לשיגעון לשבור אתכן. אוהבת ומאמינה. אני.

כל כך מרגישה כמוך..................... אני מקווה שאת עושה משהו עם זה..3>