לעולם לא הייתי יותר אבודה .

דיון מתוך פורום  הפרעות אכילה - תמיכה

24/05/2006 | 18:35 | מאת: בר הישנה

אני אדם שלא בוכה. אבל עכשיו אני בוכה . העובדה שאני בוכה, מראה עד כמה ההפרעות אכילה שלי לא עוזבות אותי, עד כמה אני לא רוצה שיעזבו אותי. לעולם לא הייתי כ"כ אבודה כמו עכשיו, אבודה ברמות שאין לי מנוח, אני חושבת על ההרזיה 24 שעות ביממה, אני אפילו חולמת על זה . אני רוצה להסביר את עצמי. כפי שאתם יודעים, שקלתי 63 לפני כמעט שנתיים,עשיתי דיאטה, תוך כדי הדיאטה המטורפת שלי התחלתי להקיא(אך לעולם לא נהייתי בולימית) ורזיתי עוד ועוד, ונהייתי אנורקית, לא פיזית, אלא מוחית. פשוט הפסקתי כמעט לאכול, המשכתי לעשות ספורט, חייתי על סלט סלט סלט סלט . לא קרה לי שומדבר, להפך. זה היה האושר האמיתי שלי. שילבתי את הסלט במעט מאוד ספורט ורזיתי עוד ממש הרבה. בתקופה הזו בדיוק, לפני בדיוק שנה , שקלתי 47. אני 1.76 . לא הייתי תקופה יותר יפה, יותר מאושרת.. יותר כיפית בחיים . הייתי רזה , הייתי קלילה .. הרוח לקחה אותי לכל מקום .. היה לי חבר שהייתי מאוהבת בו , יצאתי למקומות חדשים, שיניתי את השיער, נהייתי דוגמנית, הכל . פשוט עברה עלי תקופת קסם , אוכל היה דבר סתמי בחיים שלי שלא שימש שום תפקיד חוץ מצורך בסיסי שמיממשתי פעם ביום , כמויות קטנות. ולעולם לא קרה לי דבר. לפני 3 חודשים , הגוף שלי התחיל להשתנות .. הפסקתי לעשות כושר אחרי תחילת הלימודים, והרי עדיין לא אכלתי כמעט, אז הגוף שלי נשאר מדהים, רזה וחטוב , ולא הראה שום שינוי. עד לפני 3 4 חודשים הגוף שלי נשאר אותו הדבר כמו בקיץ, מלבד הצבע כמובן . פתאום, הוא התחיל לקבל את הצורה של פעם .. כל שבוע עליתי עוד 300 גרם , כל יום שעבר , בלי הרבה אכילה מצידי, פשוט הסתכלתי על הגוף שלי חוזר למצב הנוראי של פעם, את הישבן גודל.. עוד לציצי, הידיים.. היריכיים. חזרתי להקיא. יום אחד, בשיא ההקאה שלי.. אמא שלי פרצה את הדלת של השירותים כי היא חשדה בי מקיאה , היא נכנסה, התחילה לבכות , לצרוח.. להשתגע (יש לאמא שלי אחות בולימית כבר 22 שנים והיא בקושי מתפקדת) והיא פשוט איבדה את כל השפיות שלה . אמא התעוררה בבוקר, ואישפזנו אותה בבית חולים, תחת אפיסת כוחות והתמוטטות עצבים . היא שמה את היד שלי על הלב שלה, וביקשה ממני להשבע בה, שאני יותר לא מקיאה. עבר מאז כמעט חודשיים , אני לא אקיא גם בצחוק. מעדיפה להיות היפוםוטם, אבל אני לא אקיא יותר, אני לא מסוגלת . מאז הפסקתי להקיא. עליתי 7 קילו בלי לשים לב . אני, אני מתקשה להאמין עדיין? אני , בר הדקיקה .. בר שעפה ברוח, עליתי במשקל . עליתי עוד עוד ועוד במשקל. אני כבר מתחילה להיראות כמו פעם. אני נשרטת, אני בוכה.. אני לא מסוגלת להסתכל על עצמי. החלתי לעשות משהו, התחלתי שוב לאכול קצת (בזמן ששמנתי אכלתי דיי רגיל). והנה, עכשיו, אני אוכלת ממש מעט, סלט ביום. אולי עוד סלט עם טחינה וחומוס בערב. ואולי כמה פירות ואבטיח במשך היום. ופה זה מסתכם . פה זה נגמר. נרשמתי למכון כושר, שילמתי 4000 שקל לשנה, תראו רק עד כמה אבודה אני, עד כמה אני נחושה.. מאז, אני מתעלמת יום כן יום לא, לא הורדתי גרם. תסבירו לי , כי אני כבר התחלתי לחשוב על לשתות מיים מזוקקים שמרעילים את הקיבה, מאשפזים אותך בבי"ח ואת יורדת תוך שבוע 10 קילו בערך. אני לא רוצה להגיע למצב שאני אאמין שאני חולת נפש, כי אני לא. אני לא באמת אעשה לעצמי את הדברים האלו, אבל אני מתגעגעת לגוף שלי כ"כ,, הייתי עושה הכל בשבילו, רק תסבירו לי מה הוא עושה לי ? למה הוא לא חוזר אלי לזעעזאל ? אני לא אוכלת כמעט כלום . תעזרו לי, אני מתחננת. בר . יום אחד

לקריאה נוספת והעמקה
24/05/2006 | 20:30 | מאת: קיקי

היי בר, קראתי את המכתב שלך ולא יכולתי שלא להזדהות עם כל מילה. גם אני מרגישה היום, לאחר העליה במשקל, את הגוף הכבד. שקלתי 38 ק"ג. עכשיו עליתי 10 ק"ג ואני 1.49. 4 ק"ג מעל מה שאני צריכה להיות- לא הרבה. אבל מרגישה פרה. אחרי שכבר יכולתי לעוף ברוח. אחרי שיכולתי ללבוש את המכנסיים והחצאית של אחותי בת ה-13. אחרי שהעצמות באגן בלטו בדיוק כמו אצל הדוגמניות בפרסומת לבגדי ים...

25/05/2006 | 10:17 | מאת:

הי קיקי ובר גם כן.. אתן מבינות עד כמה תפיסת עולמן של החולות מעוותת..הן רואות את העולם, הצלחה, שמחה, דרך משקפיים של רזה שמנה..ז"א אם אני לא אוכלת כלום אני בשליטה על חיי והחיים מסתדרים כמו פאזל אם לא החיים לא שווים!!! אתן מבינות את האשליה????????? נראה לכן שזה ייעוד האדם..לחיות תחת זכוכית מגדלת כמה עלינו איך וכמה? לא לא לא..פשוט לא.. זה שצריכה להיות מודעות זה גם עניין בריאותי וזה טוב אבל כשזה עובר את גבול הנורמאל וזה מתפתח להפרעה ולתפיסת עולם מוטעית זה חמור ומסוכן גם יחד!! תחשבו על זה ..מה זה אוכל??? תזונה?? לשמר את האנרגיה בגוף ולהוציא כמו מכונית..ואנחנו כבר עושים מזה הרים וגבעות ונלחמים בטבע..הרי האוכל זה חלק מאיתנו מקיומנו וניתן להתעלם ממנו אבל גם נספוג תנזקים.. ומבטיחה לך אחרי שאובד המחזור אף גבר לא ירצה בחורה שיש לה עצמות מבעד לחצאית אבל היא בקושי יכולה לנשום ואין לה כוח וכל שני וחמישי מתעלפת ..ולא תוכל להביא ילדים..מה היא פוסטר של דוגמנית מהלך?? דרושה פה עבודה רצינית מהיסוד..וזה חובה קיומית.. מקווה שתלכו לטיפול לייעוץ ותתחילו לשקם חיים שלכן..בנותיי הנפלאות והאהובות והיקרות כל כך..אני כותבת עם סף דמעות בזיו עיניי מהכאב שאני קוראת. ניתן לפנות אליי באופן אישי לייעוץ פרטי בביתי מייל [email protected]הכל בא מאהבה רבה אליכן דינדין

26/05/2006 | 01:50 | מאת: בר הישנה

לא, לא יכולה יותר עם הדמעות שעולות לי מהחרא הזה. אני קוראת את המ שאת כותבת, צמרמורת.. אותה ההרגשה בדיוק. אני אובדת עצמות, לעולם לא הייתי במצב של חוסר שליטה עצמית נוראית כזו .

25/05/2006 | 08:34 | מאת:

בר מלאכית שלי.. אני כל כך יודעת מה את מרגישה גם כשאני הייתי רוקדת כל השבוע הייתי רזה מאוד וכשהפסקתי פתאום התחלתי לאכול דברים ומרשה לעצמי קצת יותר וגם הפסקתי פעילות אחרי 10 שנים אז עם הזמן השרירים מתרופפים והשומן חוזר ומצתבר.. ואז נגעלתי מעצמי והתחילו ההקאות ההרעבות בדיוק אותו סרט.... ראשית את לא לבד כי הרבה כמוך כמוני באותו סירה טו לפחות היינו (אני) תודה לאל!! שנית..זה קורה לך כי את מאמינה בתכלית האמונה שברגע שתהיי מקלון זה יביא לך אושר החיים יסתדרו לך פתאום הכל יזרום וזה לא נכון בר!!! (אם הייתי יכולה הייתי אומרת לך סתכלי לי עכשיו בעיניים ותקשיבי) החיים הם חיים עבודה ,לימודים , הנאות -חיים!!! עלייה או ירידה במשקל לא משנה את חיינו במהותם אלא את הרגשתנו ותפיסתנו לגבי עולמינו על פי מה שאכלנו או לא..כלומר אם לא אכלתי "יעני החזקנו מעמד" אנחנו בשליטה על החיים אם לא..איבדנו שליטה..הכל אבוד!! זו משוואת אשלייה לא נכונה..אנשים נורמאליים מעלים ויורדים ויש כאלה שנשארים במראם זה המון דברים שלובים כמו נטיקה, פעילות שותפת של הוצאת אנרגיה..יש אנשים שלא עוסקים בספורט בכלל והם רזים כי הם עסוקים כל היום זזים או עובדים פיזית.. אל תתייאשי בובי....יש נטיה להפרעות האלה להשריש בנו אמונה..שזה תנאי לחיים טובים וזה לא..כי מי החליט כמה צריך לשקול איך צריך להראות מה תגידי נולנו לעולם להיות דוגמניות? זה הגיוני? ואת יודעת כמה קשה לדוגמניות מבטיחה לך הן לא אוכלות ימים שלמים הן לא יכולות להרשות לעצמן..יש את הספר של הדוגמנית הגינגית שכחתי את שמה ..קרן משהו...איך היא מספרת שבאים אחרי תצוגות מוטרפים רעב בשיגעון..אסור שתהיי ביטן אסור צלוליט אחד..את יודעת מה זה? תגידי תודה שאנחנו לא חיים תחת עין המצלמה לפני כל העולם תודה לאל!! אנחנו אנשים אמיתיים אוכלים נושמים חיים!!! נהנים ומותר לנו להנות מהחיים..תאמיני לי בגלל שאת אוסרת על עצמך כל מיני דברים את נתקפת רעב והמוח שלך משדר לך אסור..אבל בא לי..וזה שיגעון אם היית מרשה לעצמך הכל היית רואה שזה לא מושך אותך אולי פעם פה פעם שם אוכלת ונרגעת וממשיכה בחיים שלא אמורים להיות מושפעים ממה שאכלתי ממשיכים בשיגרת היום.. בר שלי..סלט כל היום זה נורא..איפה שאר הויתמינים והמינרלים..הנזקים הם לטווח ארוך מה חשבת אנחנו לא רובוטים ...מתוכנתים חייבים לתחזק תגוף נכון וחוץ מזה מבחינה מטאבולית את מרגילה תגוף ל- 400 קלוריות ביום אח"ר כל דבר קטן יהיה לו קשה לעכל וזה יעשה פעולה הפוכה למה לך?? את צריכה תפריט איזון להתאזן ואז תראי שהגוף חוזר לעצמו..כי אם היית מאפשרת לעצמך לחיות ולהנות וגם לאכול היית רואה שאת אוכלת כשאת רעבה אמיתית ולא עפ"י סדר ושליטה באוכל.. מקווה שהבנת ממוש את חשובה לי ואל תהרסי את חייך..המון נשים מגלות בגיל 40 איפה הן..באותה נקודה ומה זה נתן להם....נאדה כלום זירו!! ברוש מלאכית שלי אוהבת אותך וכאן בשבילך דינדין

25/05/2006 | 11:37 | מאת: אנורקסיה (בינתיים)

כבר כתבתי פה אינסוף פעמים אבל בשבילך אני מוכן לכתוב עוד פעם. אם לא אוכלים - לא יורדים במשקל ולא משנה כמה ספורט עושים! את רוצה לשמוע כמה אני אוכל ואני בת-ת מ-ש-ק-ל??? גם אני בהתחלה עשיתי את השטויות האלה והיתי חי על 500 קלוריות ליום כי רציתי לרדת במשקל ונרשמתי להולמס פלייס (יותר מ4000 שקל...) ועשיתי ספורט כמו מטורף ולא ירדתי גרררררררררררררררררררררררםםםםםםם!!!! עד שלאט לאט הוספתי בתפריט כי אמרתי לעצמי איזה אידיוט אני, גם אין לי כח לעשות ספורט (עם 500 קלוריות ליום?!?!?) וגם אני לא יורד במשקל והרי ידוע שכשאוכלים פחות מ-ד-י הגוף חוסך בהוצאת אנרגיה ולכן לא יורדים במשקל אז הוספתי בתפריט וירדתי תוך חודשיים 10 קילו!!! ואת רוצה לשמוע כמה קלוריות אכלתי ביום? לא כדאי לך! יזל לך ריר... וככה גם היה לי הרבה יותר כוח לעשות ספורט וגם הקילוגרמים נשרו כמו כלום והיום אני BMI 18 ואני אוכל המווון (לא סלט, א-ו-כ-ל!!!) אבל - ופה האבל הגדול - אני מרשה לעצמי את זה רק בגלל שאני עושה המון ספורט תתחליו להפנים - כדי לרזות צריך להיות במאזן קלוריות שלילי אבל לא בצורה קיצונית אחרת לא יורדים! זה נורא פשוט ואת רואה את זה בעיניים אז למה להיות עקשנית? אני מבטיח לך מ-ב-ט-י-ח שאם תאכלי 4 ארוחות מסודרות ביום שיכללו את כל אבות המזון שאת צריכה מאוכל בריא ולא זבל ותעשי ספורט - תרדי במשקל בקלות מבבבבבבבבבבבטיחחחחחחחחחחחחחח המייל שלי [email protected] אשמח לעזור

25/05/2006 | 15:33 | מאת: PAnDorA

אתה ג-ב-ר וזה לא עובד אותו הדבר על נשים..

27/05/2006 | 21:10 | מאת: +

כמה ספורט אתה עושה שירדת 10 קילו בחודשיים?!?!?!?!? כול מה שאתה כותב כ"כ נכון ואני יודעת את זה אבל בין לדעת ללעשות=\