כנסו-עזרו-הגיבו

היי.... למי שמכיר את הסיפור שלי ולמי שלא- הגעתי למצב שאני לאט לאט אולכת, מתחזקת וחוזרת למצב נורמלי- מלמדת את הגוף שלי לחוש שובע אמיתי, רעב אמיתי, לא ליפול להרגלים ישנים של זלילה של רק ירקות 24 שעות, לא להקיא יותר, לאכול כל שעתיים וחצי ככה ארוחונת וארוחות גדולות ומזינות כשצריך- וגם אפילו- לדוג' אם מגיעים לארוחה במסעדה והיא מס]יקה לי- אז לא חייבים לגמור מהצלחת, וכשמשמעמם- אז למצוא תחלופה לאוכל- כאילו, ללמוד הרגלי אכילה אמיתיים של אנשים שפויים. אבל הסופשבוע הזה... פשוט לא היה לי כוח- לא היה לי די כוח נפשי להתמודד עם כל שינוי ההרגלים הזה... לא יכולתי... לא היה לי כוח לשכנע את עצמי כל פעם מחדש ש- זה בריא ואת צריכה לאכול את זה ואת צריכה להשמין ואת צריכה לקבל מחזור וכו' וכו'.. והיה לי המון זמן בבית... בקרב המשפחה- שמולם אני אוכלת לאחרונה יופי כדי לעשות אותם מאושרים בעיקר... ןכן- גם בגלל שאני רוצה להבריא......גם קצת בשבילם.. אני לא יכולה לראות אותם סובלים... בכל מקרה... לא יכולתי היום- כל היום אכלתי! ולא יכולתי לאכול את הפלפלים בין הארוחות כי אז הם נבהלים (זה מה שמאפיין אצלי את המחלה- האכילה של הירקות כל הזמן- אז אם הם רואים אותי אוכלת פלפל או חותכת עגבנייה זה ישר מדליק להם נורה אדומה...) אכלתי חלה... וגרנולה... ועוגיות... ונגעלתי מעצמי. רציתי למחוק את מה שאכלתי, כי אכלתי ארוחה גדולה וכל השעתיים שאחריה עוד המשכתי לאכול שטויות, אז הלכתי לעשות את מה שאני כל כך יודעת שפותחים עליו עיניים- כן. עשיתי את זה. אפילו רבע ממה שאכלתי לא הקאתי, אני יודעת. בשעתיים האוכל מספיק להתעכל. אבל רציתי למחוק את האוכל שנכנס לא בזמן הנכון ולא במקום הנכון. אוכל שאכלתי רק כי שיעמם לי, רק כי לא היה לי משהו כיף לעשות, ולאכול זה כיף, ולראות את המבטים המתענגים של ההורים שלי שהבת שלהם אוכלת זה כיף, זה מרגיע.אמא ביקשה שאספר לה אם אני מקיאה... אני לא מסוגלת- על איזה כוח רצון זה מוכיח שאני עוד מקיאה? אבל אני מקיאה כי אין לי כוח... אין לי כוח להגיד- די! אני יודעת שזה עושה טוב להוריי שאני אוכלת... אני באמת צריכה עזרה... ומה פסיכולוג יגיד? שהוא מחפש סימפטומים- אבל זו הדרך הקלה וזו לא התשובה- כמו כל בחורה ספרתי קלוריות. ואז נמאס לי אז למדתי להקיא, ואז נמאס לי אז עברתי לירקות, ואז הגעתי לתת משקל ועכשיו אני אוכלת שוב וסופרת קלוריות. אז מה קורה פה? למה לעד אצטרך לחיות בעונש של לספור קלוריות/ להיות מדושנת. אוף................................... זה יכול להרוג הא?...

לר רצית שהם יבהלו שאת אוכלת ירקות אז הבהלת אותם בזה שהלכת להקיא? לפעמים צריך לחשוב מה הנזק הגדול שיכול לבוא ולהעדיף את הנזק הקטן יותר. וחוצמזה - את לא אוכלת בשביל ההורים שלך!!! את אוכלת בשביל עצמך, אלו החיים שלך! בדברים שלך יש סתירה - מצד אחד את כותבת שאת "מתחזקת וחוזרת למצב נורמלי- מלמדת את הגוף שלי לחוש שובע אמיתי, רעב אמיתי," ומצד שני - "בקרב המשפחה- שמולם אני אוכלת לאחרונה יופי כדי לעשות אותם מאושרים בעיקר" בן אדם נורמלי לא צריך להראות שהוא אוכל כדי שיאמינו לו וכדי שזה ישמח את ההורים שלו נכון, ואת צודקת במאה אחוז שככה הנטייה הטבעית שלך גורמת לך לעשות וגם אני הייתי כזה באחד מהשלבים שהמצב שלי היה יותר טוב (אני לא אומר "כשהייתי בריא" כי עצם העובדה שהתנהגתי ככה זה כבר אומר שלא היתי בריא) הייתי מתאפק לא לאכול עד שההורים שלי יגיעו הביתה ואז היתי אוכל הרבה, והלכתי מקיצוניות אחת של "לא לאכול כלום ולהדאיג את ההורים שלי" לקיצוניות השניה של להיות פרנואיד ולפרש כל דבר כאילו הוא ידאיג את ההורים שלי ולכן לעשות ההפך כאילו "כמו בן אדם בריא" אבל זה לא עבד! היום למשל שכשל המשפחה שלי אכלה ארוחת שבת בשרית בסלון אני אכלתי ארוחה חלבית (במטבח, כי לא אוכלים בשר וחלב ביחד) ואני יודע שאמא שלי כל הזמן מודאגת מזה כשהיא לא רואה אותי אוכל בשר, יותר נכון יהיה להגיד שזה עושה לה טוב כשהיא רואה אותי אוכל בשר כי לחם עם גבינה נחשב אצלה לאוכל של הפרעות אכילה, ככה זה... אחרי הצהרים הייתי רעב ורציתי לאכול עוף ולהגיד לך את האמת? קצת הצטערתי שאמא שלי לא היתה בבית והיא לא רואה אותי אוכל את העוף, אבל בכל זאת אכלתי ארוחה בשרית. מקרה שקרה היום - חם מהתנור!! בקיצור תתנהגי איך שבא לך כי רק ככה זה בריא כמו בן אדם נורמלי את יכולה לנסות שזה ישמח את ההורים שלך - אבל לא על חשבון ה"נורמליות" אם הבנת למה אני מתכוון....

צריכה טיפול!! זה מוחלט..ואת לא צריכה להיות בעונש!! זה בטוח!! השאלה אם את רוצה להפסיק את זה כבר..? המון כוח מלאכית דינדין