תראו מה מצאתי ברשת - חובה להכנס ולקרוא
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
אני כותבת עכשיו ומקדישה את זה לכל הבנות שחיות בהכחשה... את תקראי את זה ותדעי שזה מיועד אלייך את רוצה רזון לנצח תעולם את חיה בהכחשה ואין לך הפרעות אכילה גם לי אין הפרעות אכילה מעולם לא היו לי ואת חייה מנצחת את כולם את אויר את שוקלת 26 קילו כולם נגעלים אבל את בשמיים את הכי רזה בעולם ומרגישה הכי שמנה אבל לאיש לא אכפת ולך אין הפרעות אכילה ואת עוזרת לחברה הכי טובה שלך להקיא כדי שחס וחלילה לא ישמינו אותה במחלקה והיא עוזרת לך לשפוך את האיזוקל ואת מרמה את כולם עד שיום אחד מבשרים לך דנה מתה... דום לב בזמן הקאה ההורים שלה באים מתחננים אלייך שתחיי.. שתנצחי גם בשבילה את מתעוררת אבל מאוחר מידי הרופאים לא נותנים לך הרבה סיכוי את עצמות ועור ואת יודעת שאת בסכנת חיים אבל את רוצה לרדת עוד ועוד אבל דנה מתה וזה מהדהד לך בראש ההורים בוכים כולם מסתכלים עלייך באופן מוזר ואת ממשיכה בסוף את מוחיכה להם שאפשר לעלות במשקל ואת עולה ועולה ועולה ועולה ושוב יורדת ושוב עולה וככה את חייה 7 שנים עם עליות וירידות ואומרים עלייך שאת כרונית והאנורקסיה שלך זה לנצח ואת בכלל לא מעכלת אנורקסיה??????????? מי איפה ולמה? ואת יום אחרי יום נאבקת על כל פירור את מקיאה את כל הסודות בשירותים ואת חייה בין האסלה מלקרר וחולמת על היום שבו תיהיי לבד ואיש לא יעקוב אחרייך או יאיים באישפוז ואת שוב תיהיה רזה מאושרת ואת נזכרת כמה יאוש, כאב הביא לך הרזון ואת מנסה לנער אחרות שלא יגיעו למצב שלך אבל הן בשלהן ואת נזכרת כמה היית כמוהן וכמה לפעמים את עדיין שם ואת רוצה לעזור ומרגישה חסרת אונים באיזה זכות את מטיפה להן הרי בעצמך בסתר ליבך חולמת על עוד קילו פחות.... ואת מבטיחה שאת תנצחי אם לא בשבילך אז בשביל דנה אז דנה שלי אני יננצח ואני ילחם כל עוד נפשי בי שלא יפלו עוד בנות לבור הזה שלנו לבור שקבר אותך ואת מסתכללת סביב ורואה תחברות הכי טובות שלך הולכות לאבדון לאותו מקום ואת לא יודעת אם לכעוס לצעוק או לבכות ואת ממשיכה להטיף ובעצמך בשקט בשקט הולכת לאסלה ושופכת בפניה את כל הכאב וכשכואב לך נורא ואת מרגישה שאת לא יכולה להקיא יותר את חושבת.. ככה דנה הרגישה לפני הדום לב? ואת לא כותבת את זה ולא מספרת לאיש שכל לילה את מאשימה את עצמך שעזרת לחברה הכי טובה שלך למות למות בכבוד קראתן לזה אז למות מרעב והגוף נוקם בך על כל התעלוליות שלך בו ואת לא מבינה למה כואב ולמה לא מרפה ולפעמים כשהצלעות כואבות מרוב הקאות את נרגעת כי אז את יודעת שהקאת הכל וזה מעלה בך חיוך טיפשי מאוזן לאוזן וכשכואב בקיבה כשאת אוכלת את מצטמררת ובוכה כי את מרחיבה את הקיבה שלך עכשיו היא כבר לא דבוקה לגב ואת יודעת שאת חייה חיים מטורפים ואת רוצה להזהיר את כולם את חיית שנים בבתי חולים כדי להילחם במה שנקרא הפרעת אכילה ועדיין לפעמים בלילה בלילה או אפילו באור יום את אומרת אחחחח רזון! ואני נשבעת שלא אשקוט ולא אנוח עד שלא אצליח להציל לפחות אחת מהסבל הנורא הזה אני יוכיח לכולם שאני לא כרונית ושאני אדע ימים יפים גם בלי הפרעות אכילה ולך יקרתי שקוראת את כל זה ואומרת לי זה לא יקרה אני אדע להפסיק אני מודיעה לך גם לך זה יקרה! אם לא תפסיקי עכשיו לפני שיהיה מאוחר מידי... את לא תנצלי מהתופת הזאת!
קראתי את המילימ האלה..ורק דמעות הצלחתי להעלות. כי זה כל כך נכונ:-(
