ייאוש...
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
לפני שתקפה אותי המחלה, אחד מהתחביבים שלי היה לחלום בהקיץ. הייתי יכולה לשכב במיטה שעה שלמה, לפני השינה, ולרקום לעצמי סיפורים. בנסיעות ארוכות הייתי בוהה מחוץ לחלון ומדמיינת שאני בסיטואציה זו או אחרת. הסוף תמיד היה טוב....והטובים תמיד ניצחו. אבל עכשיו...אני מפחדת מהשעות הריקות האלה. מפחדת מהרגעים בהם אני נשארת לבד עם עצמי. לבד עם המחשבות שמתרוצצות בראש. כשאני הולכת לישון אני מפעילה את הרדיו כדי שישתיק את הקולות שבפנים. וכשאני ניצבת אל מול אותן מחשבות במשך היום, אני פונה אל האוכל. ועכשיו, כבר לא חולמת. הסוף אינו נראה טוב, וכבר שנים שאיני מנצחת. כל יום אני מובסת מחדש על ידי האוכל. וכל יום... מאבדת עוד קצת מהאמונה.
דניאל נפלאה!! הקולות האלה שאת מנסה להעלים אותם ..הם הפיתרון לבעיה..את חייבת להקשיב מה הם אומרים מי מהם גורם לך להרגיש מה? לא שווה? לא מוצלחת? עצובה? בודדה? כועסת? מה בדיוק? ייאוש הוא לא התחלה טובה תחליפי בשמחה ותקווה..ואם תרצי תשתפי אותי במחשבות הללו שמביאות אותך לפחד מלהיות לבד..כי אז קורה משהו!! אם תזהי זאת ואעזור לך תוכלי למצוא פיתרון הוא שם.. המון כוח..סבלנות ואת לא לבד..אני כאן איתך תמיד.. נשיקות דינדין
