חסרת כוחות

א.בוקר: מעדן דיאט א.צהריים: מלפפון ועגבניה א. ערב: 3 פריכיות ותפוח רוצה ללכת לישון. עייפה מדי בשביל לצאת. עייפה בשביל לראת טלוויזיה....עייפה מדי בשביל לחשוב. רוצה ללכת לישון כדי לא לשמוע את הבטן בוכה. אני קמה באיטיות מהמיטה והראש מסתחרר.... שמה יד על הבטן ומרגישה את הצלעות. עוד ניצחון קטן במלחמה הרסנית שסופה ידוע מראש.

לדניאל יקירה מצחיק שהשם שלנו דומה.. אני רוצה לומר לך שיש לך את הכוח להילחם במחלה למרות שאת חושבת שרעל זה האוכל ואל המחלה מאכלת לך חג שמח וכשר(אם את שומרת) דניאלה

אני מכירה את ההרגשה. כל כך טוב. כתבתי את זה אלפי פעמים, ניסיתי להסביר לאחרים מה אני מרגישה, שזה כמו כשיש חום גבוה, והדופק דופק בקושי- אני יודעת איזה סיוט זה... אני יודעת שאת וסבלת נורא מתוקה, אני יודעת... את צריכה לבחור- בחירה פשוטה: או להתחזק ולחיות חיים ולא להיות זומבי או להמשיך להיות צמח. את רוצה להיות צמח? כי אין ברירה, אם לא תאכלי- את תהיי צמח. לא חשוב מה תעשי. הגוף חייב אוכל בשביל לתפקד. אין מנוס. הוא צריך קצת יותר ממה שאת נותנת לו. זה לא אומר שאת צריכה להיות מלאה או שמנה. את יכולה להיות רזה וחתיכה ומתפקדת!! זה אפשרי- הרי איזה מן חיים אלה להיות מת מהלך? יופי, לא אכלת. כל הכבוד. זה לא כזה מסובך. את לא כזאת גיבורה אם הצלחת לעמוד בפיתוי- עכשיו תעמדי בפיתוי של רזון חולני. מקווה שפגעתי בנקודה ולא סתם אמרתי דברים שאת לא מזדהה אתם... אתך תמיד, אוזן קשבת.

לפעמים קל יותר להיות כמו זומבי... לא להרגיש. לא להתמודד. לברוח. כשהבטן מקרקרת אני לא חושבת על כלום. כשהיא מלאה....אני מתחילה לפחד. אז אם הבחירה היא בין השקט שנותנת אי האכילה, בלי להרגיש, בלי לכאוב, בלי לפחד,לבין חיים מלאי חרדות....איך אני אמורה לבחור את הדבר הנכון?