להילה תקראי

קראתי היום את מה שכתבת לי. האמת רציתי באמת עזרה אבל עכשיו עם כול מה שרשמת על דרכים לעשות את זה זה נראה לי פתאום קצת מבהיל נראה לי שאני עוד לא מוכנה לוותר...אני יספר לך קצת יותר עלי ........ועליה....... בכיתה ז כמו שאמרתי הכול התחיל למרות שמכיתה ה עשיתי דיאטות היתי ילדה מלאה ואני באה ממשפחה עם מודעות ענקית לאוכל משקל וספורט בכיתה ה אחותי החליטה לע שות לי דיאטה ירדתי 7 קילו ונהייתי ממש רזה אבל בערך חצי שנה אחר כך עזבתי את זה ועליתי בחזרה. אני לא יודעת אם היה בי משהו שהוביל לזה ואני לא ממש יכולה להגיד מה השתבש אבל בכיתה ז בתחילת שנה החלטתי להפסיק לאכול. הכי פשוט בעולם. בדיוק כמו שזה נשמע אין לי מושג מה עבר לי בראש ועד כמה הייתי רצינית שאמרתי את זה-אבל יצאתי לדרך...עד היום אני לא מבינה איך עשיתי את זה ואיפה היה השכל שלי לעזאזל...אבל המשכתי ככה..... הייתי בפנימיה וכול שהיה עלי לעשות זה לא להכנס לחדר אוכל...... לאט לאט חברות שלי שמו לב שאני לא אוכלת אבל תמיד ידעתי להרגיע אותם במהירות זה מדהים איזה שקרים את יכולה להמציא ובאיזה מהירות כשחשוב לך להסתיר משהו כול כך....בהמשך הן אפילו עזרו לי ושקרו בשבילי למדריכים והיו באות אלי כול פעם שהן היו שומעות אנשי צוות מדברים עלי. התחילו לקחת אותי לשיחות עם היועצת המדריכה הרכזת הזמינו את ההורים שלי בקשר לזה הרבה והיו הרבה טלפונים בסוף כיתה ז החליטו שאני לא חוזרת לפנימיה אם אני לא עושה אבחון בהתחלה אמרתי שאין מצב שאני יעשה את זה ומצדי לא לחזור לפנימיה אבל במסיבת סיום בכיתי המון והחלטתי שאני חיבת לחזור....עשיתי את האבחון סיוט הזה וחזרתי במשך כול כיתה ז הקאתי רק פעמיים מסקרנות......כיתה ח היתה פחות או יותר אותו דבר עוד שיחות עוד פרוצדורות שקילה רופאים שבדקו כול מיני דברים ובעיקר נעיצות מבטים בחדר אוכל (שלא אכלתי) וכול מיני תגובות למשקל שלי ולפנים... ואיך אני נראית.... כול הפנימיה ידעה.....פשוט כולם רציתי לעזוב אבל ידעתי שבבית אני אצטרך לאכול שנאתי תפנימיה וכול התגובות של ילדים והשיחות שכול הזמן קבוצת בנות אחרת היתה מחליטה לעשות לי....עזבתי בסוף שנה לפנימיה בכפר סבא "שטינברג" זו פנימיה שמתחילת כיתה ח רציתי להיות שם אבל לא עברתי אליה כי ידעתי שהאחים הגדולים שלי יבואו לבקר הרבה כי הם גרו קרוב ופחדתי מזה כי ידעתי שבטח נצא הרבה למסעדות וכאלה וגם שהם יראו אותי הרבה....בסוף עברתי. כיתה ט היתה קצת פחות קשה לא ממש אכלתי אבל היו הרבה ימים שכן אכלתי והיה אפילו תקופה של שבועיים שאכלתי טוב ועשיתי ספורט המון זו היתה התקופה שהכי הרבה רציתי לצאת מזה. מהר מאוד חזרתי לעצמי והמשכתי כרגיל........ כיתה י: נפילה ענקית....הפסקתי ללמוד לא הייתי הולכת לבית הספר התחלתי להקיא הרבה בכיתה י היתי לא אוכלת נגיד 3 -4 ימים אוכלת מקיאה ואז עוד הפעם......... המדריכים היועצת המנהל הרכזת כולם כבר ידעו שאני לא אוכלת ושאני מקיאה לפעמים כול השקרים לא עזרו והייתי שקרנית מעולה את לא מאמינה באיזה דברים גרמתי לאנשים להאמין לי.......בסופו של דבר העיפו אותי בכיתה י באמצע שנה הם אמרו שהם לא יוכלו לקחת אחריות עלי יותר....... וגם בגלל הלימודים היה לי 9 נכשלים.... נשארתי שנה והתחלתי מחדש את כיתה י בעיר שלי.... בלי פנימיה היתי חיבת לאכול וההורים שלי שמו עלי יותר מדי עין אז רוב הזמן הייתי אוכלת ומקיאה אין דבר בעולם שמגעיל אותי ומפחיד אותי כמו בולמיה..... והייתי מקיאה כול הזמן איזה 10-20 דקות ומפסיקה פשוט לא הייתי מסוגלת. בגלל זה השמנתי והרבה עד שלקראת סוף שנה חשבתי על רעיון גאוני .. התחלתי לאכול ב"חדר" כי "לא הייתי רוצה לאכול עם אבא כי אנחנו תמיד רבים באוכל" זה מה שאמרתי לאמא שלי ואז היתי מחכה שהם יסימו לאכול אחרי איזה שעה שעתיים תמיד היתי לוקחת את האוכל מכניסה לשקית ובערב מביאה אותו לחתולים בפח רחוק מהבית שלי...היום אני בכיתה יא ועושה את אותו דבר .... בשבוע האחרון אין לי מושג מה קרה אכלתי והקאתי כול יום וזה היה 1 השבועות הכי מסריחים בחיים שלי... זהו זה הספור שלי בערך......אישית אני חושבת שיש פה בנות במצב יותר גרוע ממני אף פעם לא ניסיתי להתאבד למרות שהרבה פעמים רציתי למות.... אף פעם לא חתכתי את עצמי(פעם 1 ממש רציתי לעשות את זה וכבר לקחתי סכין והצמדתי אותה ליד ולא הצלחתי לעשות את זה לא הייתי מסוגלת...) אז יותר חשוב שתעזרי להם עכשיו כמו למשל לגוון שבאמת במצב נורא.... אני בינתיים יסתדר כבר למדתי לחיות עם זה... זה חלק ממני שכרגע אני עוד לא מוכנה לוותר עליו אתמול הייתי במשבר שכתבתי את זה אבל עכשיו אני יותר חזקה ושפויה...ושאלה אחרונה לא קשורה סימנתי וי ליד רבוע בהתחלה שישלחו לי את ניוזלטר השבועי והשאלה שלי אם זה עתון שקשור רק להפרעות אכילה כי אני ממש לא ירצה שזה יפול לידיים שלהם.......

תחשבי על זה אולי נדבר.. אני בטוחה שאפשר למצוא דרך שתהיה לך טובה אל תמהרי לומר לא אבל אני מסכימה שזה עניין של תהליך אני שמחה ששיתפת אותי מעל הכל זה היה חשוב בשבילך ואני בטוחה שאפשר למצוא דרך שתהיה לך טובה ויחסית נסבלת להתמודד עם העניין אגב ... מה שסיפרת בהחלט לא קל .. קחי בחשבון שאת הונשא הזה עם אבא שלך את תהיי חייבת לפתור אני לא יתפלא אם הפרעת האכילה שלך קשורה בטיב היחסים ביניכם אבל נעזוב את זה זה נראה לי לא רלוונטי לעכשיו יש הרבה דברים שאת יכולה לעשות השאלה אם את באמת מוכנה לטפל בזה נראה לי שאת לא ענית לעצמך על זה אבל את בדרך.. וכן הטיפול בזה מחייב והוא לא פשוט אבל אני יכולה להגיד לך מנסיון מסריח של 16 שנה שאם מטפלים בזה כמה שיותר מהר .. לך יהיה יותר טוב בינתיים אני יודעת שקשה לך אז אני מחבקת אותך תמיד תזכרי לך באיזשהו תא בתוכך שזה אפשרי לנצח את זה ותחשבי על הטיפול ועל הדברים שאמרתי ועל מה שאת באמת רוצה בחיים האלה בשביל עצמך אפילו שאת צעירה מאוד ועל המוכנות שלך בין היתר לתהליך הזה כשתהיי מוכנה אני ישמח להירתם לעזרה שלך בינתיים אני מזמינה אותך לכתוב עד שזה יקרה כי נראה לי שלא כדאי שתישארי לבד עם זה המון חיבוקים וחיזוקים :-)

הילונת קראתי את מה שאמרת...וכרגיל כולי היתי צמרמורת....זה כול כך מוזר פעם ראשונה שאני מדברת על זה ואומרת את כול האמת ועכשיו שאת מגיבה לזה זה אפילו יותר מזה. בקשר לזה שאמרת שאולי הבעיה שלי קשורה לזה שהייתי רבה עם אבא שלי באוכל גם אני חשבתי על זה ככה ויש בזה הרבה הגיון אם אני ישחזר עכשיו תילדות(אגב עוד חודשיים בדיוק אני בת 18 1.3.87 מה זה קטנה יחסית לבנות פה?) אז באמת שהייתי קטנה האוכל תמיד היה זמן לריב במשפחה שלי עכשיו אני נזכרת בזה ובאמת כול ארוחה היתה אותו הדבר אבא שלי רב עם האחים הגדולים שלי ואמא שלי מנסה להרגיע את כולם ובעצם רק עושה יותר גרוע אני זוכרת שלפני כול ארוחה הייתי מתפללת שהפעם הם לא יריבו ובהמשך כמובן הריבים האלה היו קשורים אלי אף פעם לא היתי בקשר טוב עם אבא שלי-יש לנו את אותו אופי ואנחנו תמיד מתנגשים. הוא גרם לי לבכות הרבה בילדות אבל היום אני לא ממש שמה עליו אבל הוא די מפחיד אותי...עכשיו אני הולכת להגיד משהו שרק פעם אחת יצא לי לחשוב שיש לו קשר לבעיה שלי את בטח תחשבי שיש קשר חזק אבל אני לא ממש בטוחה: פעם אחת כשהייתי קטנה רבתי עם אבא שלי הוא האשים אותי במשהו שלא עשיתי!(הדבר שאני הכי שונאת שעושים לי) וכרגיל התחלתי לבכות... אחותי הגדולה(זו שעשתה לי את הדיאטה הראשונה בחיים שלי) רחמה עלי והתחילה להגן עלי אחר כך היא לקחה אותי לחדר ונסתה להרגיע אותי כמו שאמרתי הייתי ילדה מלאה _(משהו כמו 147 ו42 קילו) היא אמרה לי דבר שלא הבנתי אז אבל היום אני יודעת שהוא נכון... היא אמרה לי שלפעמים אנשים מתיחסים למישהו לא יפה בגלל המראה שלו ובגלל שאני "קצת מלאה" (עם יופי לא היתה בעיה...) אבא מתיחס אלי ככה אז כדאי שאני יעשה דיאטה( היום אם אני יזכיר לה את זה היא בטח תתחרפן) עברתי הרבה עם האחות הזו היא גם תפסה אותי בפעם הראשונה שהקאתי זה היה יום אחרי שהיא האזינה לשיחה שהרכזת מהפנימיה התקשרה להגיד שאני לא אוכלת ולמחרת הקאתי בבית.... בלי מפתח וכולם היו בבית אין לי מושג מה עבר לי בראש... היא הכריחה אותי לבוא איתה לשיחה אם לא היא תספר...... היא דברה איתי הרבה ורצתה שאני ידבר עם חברה שלה שהיתה בעבר בולמית כמובן שלא הסכמתי ואמרתי לה שעשיתי את זה רק כי הייתי חולה והאוכל לא יצא לי לבד.... נראה לי שהיא האמינה... בכלל המשפחה שלי כזו אטומה אני זוכרת יום אחד שהרכזת התקשרה (עוד פעם כי לפני זה אמרתי לה שהם לא בבית) אני הייתי בריצה עם אחותי( אותה אחת היא היתה עושה לי הרבה ספורט) וכשחזרתי ואמא שלי אמרה לי שהרכזת התקשרה רציתי למות...חשבתי שזה הסוף שלי אבל היא רק חייכה ואני אמרתי שזה סתם שטויות... וגם פעם אחת לקחתי תאוכל ושמתי אותו בשקית כדי לזרוק לפח ואמא שלי ראתה את זה כי החבאתי את זה מאחורי משהו בדלפק עד שאני יסיים לעשות כלים.... בקצור היא ראתה את זה ושאלה אותי ואני אמרתי שזה נפל על הרצפה אז הרמתי את זה נקיתי ושמתי בשקית והיא האמינה.. היא אפילו לא שאלה"אז למה החבאת את זה?" את קולטת???ופעם אחרת שהיא ראתה דבר כזה אמרתי שזה היה מקולקל ושמתי את זה בשקית כדי לזרוק את זה....אז או שהם באמת אטומים לגמרי או שאני שקרנית\שחקנית מעולה.....אני נוטה לחשוב שזו האפשרות השניה כי אני באמת משקרת טוב(חמסה.....) אבל מצד שני הרבה פעמים ההורים שלי אומרים שאני לא אוכלת בלי קשר לדבר מסוים שקרה....... סתם כי אני מרזה... אני לא יודעת מה יהיה הילה את יודעת אני בן אדם כול כך לא החלטי אני כול יום!!! משנה החלטות גורליות שלי... אני לפעמים רוצה לצאת מזה ולפעמים להיות יותר חולה ולפעמים פשוט לזרום.. וזה הורג אותי....בגלל שנשארתי שנה אז הצו הראשון שלי הוא ב2\6 ואני מפחדת נורא מכל הבדיקות את חושבת שהם יכולים לגלות משהו...? (הצבא) טוב בקצור אני נראה לי ילך לעשן נרגילה....לבד... אני לא עיפה ישנתי היום עד 4 בצהריים לא הלכתי לבית הספר בזמן האחרון אני נוטה לעשות את זה הרבה פשוט אין לי כח אני עיפה! פיזית ונפשית את יודעת לפעמים נראה לי שאני אף פעם לא יצא מזה קשה לי לדמיין את עצמי אוכלת נורמלי. וניסיתי הרבה פעמים פשוט התרגלתי את יודעת התרגלתי לכול זה וכבר אי אפשר ממש להפתיע אותי עם כלום.... טוב אני יפסיק לבלבל בשכל בטח יש לך עוד הרבה הודעות של מופרעות לקרוא..... (לא יפה להגיד מופרעות? יש לך שם אחר..?) אז ביי בינתיים ותמשיכי להיות כזו מדהימה תאמיני לי צריכים לייצר עוד כמוך.. אין מספיק! בייייייייי