בולימיה

שלום . האמת שאני היום מנסה להיות הכי "חזק" שאני יכול . וזה משפט שמיותם ממילותיו . לצערי , עברתי בחיי תלאות רבים שהובילו אותי ליפול לנבכי מחלת הבולימיה . במהלך 4 השנים האחרונות עם המודעות וההכרה שאני זקוק לעזרה וצריך אותה מאוד נאחזתי בכל פיסת עזרה שיכולתי (ואני מודה לכל אלה שעזרו לי בדרכי זו - בי"ח תל השומר - הפרעות אכילה , ובי"ח רמב"ם - הפרעות אכילה כולל סיוע פסיכולוגי חיצוני וגורמים נוספים בהיקשרים אחרים לבעיותיי , מכיוון שהמחלה הנוראה הזו היא תוצאה של משהו ולא גורם למשהו . לצערי , לאחרונה , ואני מדגיש כן , הגעתי לנקודת האחיזה האחרונה שלי ולא צלחתי המשוכה האחרונה , אולם בסיוע חיצוני החזירו אותי ל"כאן" לאחר ניסיון התאבדות . אשמח לשמוע לאן ? ומנגד לאמר שאני עדיין לא מוכן לוותר על החיים גם אם כמעט ולא היו כי גם פה זו היתה זעקה לעזרה . ברצוני להביע את תמיכתי וזעקתי לכל מחד אל תוותרו ותמשיכו להאבק ומנגד כואב לי מאוד שאין מודעות וסיוע הולם לבעיות אלה ומסגרותיה לגבי "גברים"- מצד המדינה ומוסדותיה השונים . ואני אומר זאת מניסיון כושל לקבל סיוע הולם למכלול הבעיות . ואני מקבל תגובות לצערי "קרירות" או לא "ברורות" שלא ניתן לקבל סיוע כזה או אחר כי מוסד זה או אחר מטפל רק בנשים

קשה אני יודעת ...לפעמים הייתי חושבת כאילו אני בגיהנום עצמו .. אבל אתה צודק בשל העובדה כי נשים (לפחות עפ"י הדיוווחים והפונות לעזרה) הן רבות יותר אז לכן מדברים לרוב על פי נשים וסיוע לנשים..אך קשה לי להאמין כי בביה"ח כמו תל השומר שלשם גם אני הייתי מגיעה לא מקבלים גברים?!! אני בעצמי ראיתי שם גברים? אולי גם משום שגברים לא מדווחים? יכול להיות? באיזה מצב אתה? בחייך האם עובד? לומד? מטופל? הייתי מאוד שמחה לעזור לך באמת מכל הלב..כי לוותר על החיים זה הפסד גמור כי יש כל כך הרבה טוב ונפלא ןשמח..ואם תבריא כמוני תראה ותצחק למחלה בפנים..אך לא מזלזלת בה כי יש לי עדיין פחד תמידי.. אבל יקר ואהוב שלי אני כאן אם תרצה להעזר בי אשמח.. יום נפלא דינדין