ממש מוזר...
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
עברתי ככה על ההודעות....(האמת היא שדווקא התעניינתי במריבה שהתפתחה פה...) בקיצור, קלטתי לפתע שכולם פה מכירים את כולם...חברים של כולם...מתכתבים גם במייל.... ממש מוזר..פתאום אני מרגישה את ההרגשה שיש לי תמיד... אני מעין ב"חבר'ה" אבל לא עד הסוף.... לא יודעת איך להסביר....אני ממש לא "אוט-סיידרית" ואני דיי מקובלת, מכירה ומדברת עם כולם...חברמנית...אבל בסופו של דבר....בגדול - אין לי חברים. זה בגללי -גם- .קשה לי להתחבר. קשה לי להיפתח.אני גם שטחית.אין לי אופי שמתאים לחברות.אני מצחיקה (בעיקר את עצמי) אבל זה לא מספיק. אין מה לעשות-אני מה שאני רק בזכות המראה. (אחרת אף אחד לא היה בכלל מתייחס לאיזו בחורה בינונית ומטה עם אופי לא משהו ובעיות של ביטחון עצמי....). אז מה אני אמורה לעשות???כאשר הערך היחיד שלי הוא המראה????????. הפרעת אכילה מנצחת....בנתיים. (ח..ח...חה גנבתי לך...לאנורקסיה את הבנתיים....)
את יודעת אצלי זה ההפך.. אני הרחקתי אנשים ממני ואני ממשיכה בזה... כי כנראה כבר אין לי כוחות ואנרגיות להסביר את עצמי.. למה אני אוכלת ככה, מה אני אוכלת... כל מיני שאלות מפגרות.. וגם עכשיו לאחרונה שהתחלתי לספר יש לי הרגשה שאנשים לא ממש מאמינים לי.. אולי לא רוצים להאמין לי.. חוץ מזה החברים האמיתיים שלך אוהבים אותך בזכותך ולא בזכות המראה שלך.. אז כנראה האנשים שאת מסתובבת איתם הם הלא רציניים ולא את! תאמיני לי מנסיון בייחוד עכשיו כשאני הכי צריכה אותם והם נשארים לידי ומקשיבים ומאמינים לכל מילה שלי, זה אומר הכל! זה שאת בן אדם שמח עם אנרגיות טובות כלפי אנשים אחרים זה נפלא! הלוואי שאני הייתי יכולה להיות ככה.. אני כל היום בדאון... חבל לפעמים לחשוב שצריך למצוא מעגל חברים אחר... אבל אני מאמינה שאת הרבה יותר ממה שאת מתארת ואת צריכה מעגל שיספק את הצרכים שלך!
אתם יודעות...חשבתי על זה....גם אני ממש ממש התרחקתי מכל החברות שלי....ושמתי לב שאני לא היחידה...תנסו לחשוב על לפני המחלה.....המצב החברתי של כולנו אני משערת...היה במצב הרבה יותר טוב..תראו מה המחלה הזאת עושה לנו.....מבודדת אותנו מכל העולם ובסוף אנחנו נשארים לבד!!!זה נורא!!!אני בטוחה שגם יש כאלו שזה לא ככה אצלהם...אבל אני...ממש הרחקתי ממני את כולם וכנראה שהם גם לא רוצים להיות חברים של ילדה חולה עם בעיות..מה הם צריכיםאת זה על הראש..שיש אנשים יותר ''נורמלים''...ופחות דכאוניים.אבל אני בטוחה...שאם ההבראה...שלנו....יבוא גם הביטחון...ונקבל כלים איך להיתמודד עם העולם!!! אוהבת אותכם...תהיו בריאות@ טלי.
