למות. זהו כל רצוני.

לא יכולה להסתכל על עצמי לא יכולה לחוש את הבטן שצמחה לא יכולה לחכות יותר לא יכולה לשכנע את עצמי שבסדיר יהיה יותר טוב לא יכולה להרעיב את עצמי כמו פעם לא יכולה להקיא כמו פעם לא יכולה לתת למצב הזה להימשך אבל גם לא יכולה לעשות משהו בנידון

אני לא יכולה להגיד לך שאני לא רוצה לפעמים גם למות... אבל מה עם ללכת לקב"ן...תנסי לקבל גימלים נפשיים...ואז תיהי בבית...ותנוחי...או שלפעמים טוב שיש שיגרה כי אז את פחות חושבת על כל החרא הזה...מבינה... אני שולחת לך הרבה חיזוקים וחיבוקים...:) אוהבת מעיין

קודם כל תודה, דבר שני זה לא מה שיעזור. אני פשוט צריכה להפסיק לאכול כמו שאני אוכלת עכשיו צריכה לאכול אוכל נורמלי כמו שהיה לפני הצבא. הצבא הזה הורג אותי! בסדיר יהיה יותר טוב? מי אמר שכן? אני לא מבינה מה עובר לי בראש שאני רק בולסת ובולסת.. באמת שרע לי. ממש רע לי.

עינת.. זה ממש עצוב לשמוע את זה. עצוב לי לשמוע שככה את מרגישה... לא יכולה להמשיך? לא יכולה לעשות משהו? יש מישו אחר שיכול לעשות למענך? את אומרת שהכוחות שלך כלו. את יכולה לחשוב על מישו חיצוני שהוא יהיה בשהילך כח עד שהכוחות שלך ישובו?..משפחה, חברים?.. בינתים חיבוק ענקי. אני מתפללת שתרגישי יותר טוב במהרה שיר

ב"ה למען האמת אני לא מכירה אדם שלא פגש בתחושה הזו, מחשבה או אפילו רצון ליישום העניין אחת לזמן כלשהו גם אם יבחרו שלא עדיין זה חולף במחשבה. וכן גם אלה שלא מודים. אבל מה, אם נעצים את התחושה בכמה חרא לנו, סביר להניח ש"הלרצות למות" ינצח. באותה מידה אפשר לחשוב אחרת אני מודעת לזה שזה קשה עדיין זה אפשרי!!!! בכל תוקף ובתור אחת שרצתה למות כמעט כל חיה אני יכולה להעיד ולומר שאפשר לשנות גישה מ"לרצות למות" ל"להחליט שאני חיה" בלי לשפוט גם אם זה לא לרוחך. יקירתי, תרצי או לא זה בידיים שלך להביא את עצמך למצב של אהבה כלפי עצמך. כי רק משם תבוא לך ישועה.והיא תבוא!!!! אם תרצי כמובן, תאמיני ותתכווני ולא! זה לא קל!.. קשה יותר אם תחליטי שזה בלתי אפשרי. אם לא תקבעי שום עמדה ותהיי ב"נטרלי" סביר להניח שהתחושה הקשה תחלוף במהרה ומשהו בך יתמלא באור חדש. המון אהבה מחזקת את ידייך, גם כשאת לא רואה לא חשבתי לרגע שלא קשה לך. עדיין כאמור זה תלוי בך. מציאות חייך ושל כל אחד אחר פה יכולה להשתנות אומרת את זה מישהי שבעצמה לא ממש "מלקקת דבש" בלשום עדינה האמת, אני לא פוגשת בעת האחרונה אנשים שמלקקים אותו בהנאה..רובם מתלוננים ואפילו סובלים.. . והם חיים ומתמודדים! חשבי על כך... הם לא מרימים ידיים..."זהו נגמרה ההצגה..." הם ממשיכים גם אם הם לא יודעים אחרי הכל אנחנו המסתורין הגדול ואולי יום אחד תביני.. עד אז פשוט חיי ותשתדלי בחיוב נשיקות :-)