הילה תעזרי לי!!!

אוףףף נמאס לי אני כלכך מתוסכלת!!! ההורים שלי אמרו לי שהם לא מסוגלים להתמודד איתי יותר והם רוצים לשלוח אותי לאישפוז!!אני לא רוצה!אני לא רוצה להשמין!!!!! ואני לא רוצה להיות רחוקה מהבית!!1 אחותי עובדת באחד מבתי החולים בארץ במחלקה להפרעות אכילה-נוער... והיא כל הזמן צועקת עליהם שהם לא מטפלים בי והמצב שלי מדרדר....וזה לא נכון...אני באמת לא רזהההה הם רק חושבים זה רק נראה להם..והם מכריחים אותי לאכול...ואני אוכלת בגללם 3 פעמים ביום זה מספיק סבל בשבילי גם ככהה...אבל זה רק אוכל דיאטטי והם לא מוכנים לזה והם רוצים שאני יעלה לפחות 3 קילו כדי שאני יקבל מחזור....והשיער לא ינשור לייי ויפסיק לצמוח לי שיער על הגוף...זה מזעזעעע אני גם רוצה שזה יפסיק אבל אני לא רוצה להשמין אני רוצה לרזות....בקיצור אחותי לוחצת עליהם לשלוח אותי לאישפוז והתנאי היחיד שאני יישאר בבית זה אם אני יאכל 6 פעמים ביום@@אוכל רגיל....אורז לחם לבן תפוחי אדמה וכו'....אני לא מסוגלת!!!!אבל מצד שני אני גם לא רוצה להתאשפזזז זה מפחיד אותיי ובאישפוז יעשו אותי יותררררררר שמנה מבבית...אני כלכך מתוסכלת מהמצב הזה ואני שתגידי לי מה לעשות כי אני לא יודעעעת... אני מצד אחד כן רוצה לצאת מהדיכאון הזה שאני שרויה בו כל הזמן וששוב יהיה לי שיער יפה על הראש...ושאני לא יהיה שעירה כזאתתת (בחיים לא הייתי ככה רק מאז שהתחילו לי הבעיות עם האוכל)אני כן רוצה לחיות ת'חיים אבל אני לא רוצה להשמין אני כלכך שונאת את עצמי גם ככהה...ואם אני יהיה שמנה ...יותר מעכשיו....זה בכללל יהיה הסוףף תעזרי לי!!! טלי.

ב"ה לכי על זה נסיכה!!!! אל תתני לפחד לשלוט בך הוא עשה את זה מספיק די והותר ויש לך כוח ויש לך שליטה וזה בידיים שלך אני יודעת שזה קשה אני יודעת שזה מפחיד אבל לפעמים אין הרבה ברירה ולעיתים אשפוז הוא סוג של "פוש" גם לי זה נתן פוש אפילו שההחלמה שלי לא קרתה שם לפעמים אם באמת רוצים אז מוכנים לעשות הכל בשביל זה ואם את באמת רוצה אין שום סיבה שלא תצליחי את יכולה ואת חזקה וזה בכלל לא משנה מה "הם" אומרים... וברגע שתרצי לעזור לעצמך כולם יהיו שם כדי לתמוך בך... "הם" רוצים בטובתך.. עדיין הם נשארים הם והם לעולם לא יוכלו לחיות את חייך במקומך ועדיין זו בחירה שלך והיא בהחלט אפשרית וכולי תקווה שתפעלי בתבונה גם אם קשה לך וגם אם "הם".. "עומדים על הראש" ומציקים שיעור יתר הוא תוצאה של רזון מוגזם פונקציה של הגנה במקום רקמת שומן גם אני סבלתי מזה. זה עובר כשעולים במשקל ... זה אכן עובר!!! תהיי חזקה ואת תמיד יכולה להחליט שאת חוזרת הביתה ולא נשארת שם . אל תיכנעי לפחד. לפחות תוכיחי לעצמך שאת יכולה לנסות. שאת מנסה ושאולי יתכן וזה יעבוד. אין לך כבר מה להפסיד... המחלה הזאת לוקחת חיים והיא מסוכנת תעצרי את זה בזמן!! אני איתך גם אם לא אשפוז חשבי יחד איתם מה כן אפשר לעשות מחוץ למסגרת אשפוזית ואם קשה לך עם 6 ארוחות ביום אז מה כן אפשר לאכול שיהיה מרוכז מספיק ומעט.. יש אפשרות כזאת עדיין תצטרכי לעלות במשקל .. את חייבת.. הרי את רוצה להבריא.. לא? תנסי ואל תתני לפחד לנצח!!!! המון חיזוקים וחיבוקים אל פחד יקירה ואהובה שבוע טוב הילה

תודה רבה רבה רבה לך על התמיכה הילה!!!את פשוט הבן אדם הכי מקסים בעולם!!!ומאז שגיליתי את הפורום הזה.....אני נכנסת כל יום!! אני אכלתי עכשיו איזה כמה ימים 3 4 פעמים ביום...ואני פשוט בטטטטטטטטטה אני לא יכולה לסבול את ההרגשה הזאת של הגוף שלי מתנפח...כל השומן הזה בעעעע למרות שכולם אומרים לי שאני נראת כמו שלד...זה לא נכככככון אוף...אז אחרי הכמה ימים האלה אני החלטתי שאני מפסיקה עם זה ומרזההה אבל אז ההורים שלי רואים שאני לא אוכלת ומתפרקים....ובוכים מממש מממש בוכים וזה אוכל אותי מבפנים...לראות כמה סבל אני מביאה להם........אבל זה הדבר היחיד שנותן לי הרגשה טובה בחייים....למרות שהמחלה המטומטמת הזאת הרסה לי ת'חיייים....אוף זה כלכך מסובך...מצד אחד אני רוצה להיות נורמלית....ולצאת ולהנות ולחזור לחיות ת'חייים שלי....כמו שהההיייתי פעם...ושיהיה לי שיער על הראש ושאני לא יהיה כזאת חיווורת...ומצד שני אני רק רוצה לרזות ולרזות ולרזות ולא רוצה באמת לצאת מזה..כאילו זה נותן לי מעין ביטחון...משהו שהוא שלי שהוא אני....אני מרגישה שאיבדתי את כל הזהות שלי אני כבר לא יודעת מי אני אני מרגישה כאילו יש בי כלכך הרבה אנשים בתוכי.....פעם אניככה פעם ככה אוף...אני נשמעתתתת כלכך מטומטמתתתת...אבל זה כל מה שמתרוצץ לי בראש כל היום....לא יכולה עם האובבססיות האלו כבר...אני מרגישה כמו מומיה......קמה בבוקר הולכת לבצפר...חוזרת וישנה...וחוזר חלילה........כל יום אותו דבר לא יוצאת מהבית בדיכאון.......אז למה אני בעצם רוצה להמשיך עם זה?????עם הסבל והבדידות היומיומית הזאת???למהההה נמאס לי כבר....כליום אני חושבת על מוות שאני רוצה כבר לגמור עם החיים האלו ואז אני רואה את המשפחה שלי...הכי מדהימה בעולם....וזה מחזיק אותי בחייים....בחייי הדבר היחיד....אבא שלי חווה התקף לב לפני שלושה חודשים..בבית ממש מול הפנים שלי ואיבד ת'הכרה והייה במוות קליני והחיו אותו בבית לנגד עיני זה היה מזעזע....העיקר שעכשיו הוא בסדררררר בקיצור הואא אמר לי....שהוא חזר לחייים רק בשבילי.....ואם יקרה לי משהו ואני חס וחלילה ימות הוא ימות איתי...זה פשוט הרג אותי לשמוע ת'מילים האלו פתאום הכל בחיים מקבל פרופרציות והעיסוק החולני הזה במשקל נראה כלכך שטותי ושטחי...אבל אז עוברת לה שעה...והכל חוזררר!!!משתלט לי על המוח בכל הזדמנות זה לא יייאומןןן אני מקווה שאני יקבל את הכוח להתגבר עלזההה וסליחה שבילבלתי ת'שכללל בשעה כזאת...אבל אני גם ככהלא נרדמתתתתתתתת הייתי חייבת להוציא אתזה! לילה טוב אוהבת ...........טלי