להילה..

חח טוב.. החלטתי להפסיק עם השטויות.. שאני חלילה באמת לא היה אנורקסית.. שלא יבוא לי איזה מצב משבר או איזה סיפטום.. אני יודעת מה?.. אחותי אמרה לי שיכול להיות שאני באמת אנורקטית. נהייתי כחולה אדומה וסגולה והחלטתי שאני יותר לא בשטויות האלה!. אני מרגישה שאני כבר אוכלת יותר מדי בימם האחרונים, כבר בא לי להקיא.. [לא, לא להקיא בכוונה.. כאילו.. מרוב אוכל..חחח] אני באמת לא רוצה להכנס לעולם הזה. זה לא מדבר אליי, ולא שייך לי, ואני צריכה לצאת ולעזוב את הבולשיט. למרות שקשה לי להתנתק מהמחשבות. כל מה שאני עושה ולא עושה מתקשר לי להפרעות אכילה! ממש!. אפילו כשאני קוראת עיתון נוער, אני רואה על זה פתאום כתבה. זה לא יוצא לי מהראש. אני בשלבים... בהצלחה לי :-] לוב יו המוןןן ושנת 2006 מוצלחת! **חמודה**

אני ממש מזדהה איתך! גם אני מנסה לצאת מזה, זה לא אני , לא שייך לי. לא רוצה להיות כזאת בכלל..... אבל..... כל הזמן אני חושבת על זה, מחפשת כתבות על זה... זה ממש מרגיז!!!

דווקא אצלי זה הפוך....אני מרגישה סוג של ייחודיות שאני שייכת לאנשהו... שאני לא כמו כולם... עצוב... : - (

וואו אני ממש מבינה את כולכן... מי שאמרה לי שקצת התחרפנתי זאת הייתה חברה שלי שפתאום גילינו המון משותף והיא עכשיו מאושפזת בתל השומר... מצד אחד כבר נמאס לי מהשטויות שאני עושה ועוד מאחורי הגב של חבר שלי שהוא נמצא בחדר השני! ואחכ אני באה אליו ממררת בבכי על מה שעשיתי... זה ממש מרגיז! אבל מצד שני כאילו התרגלתי זו איזה מן שליטה על חיי ואני מכירה אותה כבר המון זמן ולמדתי לחיות עם זה... זה קשה להגיד לא בכל הכיוונים אבל זה מקנה הרגשת ביטחון כלשהי.. מוזר... נקווה שיום אחד השליטה הזו תהפוך לשליטה אולי בצורה טובה יותר... בהצלחה לכולן!