לא מאמינה באף אחד

נהייתי כל-כך רגישה בזמן האחרון... אני לא סומכת על אף-אחד מסביבי, מתרחקת מכל האנשים שעד לא מזמן החשבתי לחברים שלי. פתאום נראה לי כאילו לאף-אחד לא באמת אכפת ממני, ושהם לא מעריכים את מי שאני. וזה מוזר, כי דווקא לאחרונה אני התחלתי יותר להאמין בעצמי, והתחלתי לאכול ממש טוב, ואני משתדלת להקשיב למה שהגוף שלי רוצה באמת ולמה שהלב אומר. אבל מדי פעם הבטחון שלי נופל, ואני מסוגלת לשבת בבית ולתהות למה הפלאפון שלי לא צלצל יומיים שלמים, ולמה אנשים לא רוצים לפגוש אותי, כאילו שאין לי באמת באמת מישהו קרוב. וזה יכול לשגע אותי, הרגשת הבדידות הזאת. במקרים כאלה, החבר הכי טוב שלי הוא הספר שאני קוראת. אני מרגישה שאני מרחיקה את כולם ממני, וזה מין מצב שבו דבר גורר דבר, ואני לא מוצאת את הדרך החוצה. גם נהייתי קצת יותר מלאה בזמן האחרון. מבחינתי זה די טוב, כי אני יודעת שאני יותר בריאה, ושמה שחשוב באמת זה איך מרגישים בפנים, בחיים... אבל עדיין מעניין אותי כל הזמן איך האנשים שסביבי רואים את זה, אם זה חיובי גם בעיניהם, או שאולי זה שלילי כמו שאני הייתי רואה את השומנים עד לא מזמן...

ב"ה לפעמים יש תקופות של סגירות הכרחיות עד שנפתחים למשהו חדש את אומרת שזה עבר אני לא רומזת שלא אבל אולי את צריכה "לעכל" את זה בכל הרמות לפני שמישהו אחר יקבל את זה, במילים אחרות להסתגל למצב החדש להתקרב יותר כדי שגם לאחרים יהיה פתח להתקרב יותר את אף פעם לא יודעת באמת מה אחרים חושבים עד שאת לא שואלת או מתקרבת או רוצה באמת מה שהיה היה ואני מציעה לך לפתוח דף חדש בו את לא מחליטה בשביל אף אחד שום דבר אם הטלפון לא מצלצל יומיים, אולי זה גם בגלל שאת מכוונת לזה תני לדבר החדש לקרות ותני לזמן לעשות את שלו אל תיסגרי כך סתם ותחשבי דברים שלא נאמרו אם את צריכה חיזוקים אל תהססי לבקש אותם ואל תהססי להיעזר אם את צריכה עזרה אף אחד לא משולם ולפעמים צריך להסביר כדי שמישהו אחר יבין המון חיבוקים ואהבה שבוע טוב הילה