קשה גם בלי ההפרעה

מזמן לא היה לי יום מיואש כמו היום. פשוט סתמי. אין ממש סיבה לזה, ואין לי יותר מדי על מה לבכות, בגלל זה הדמעות גם לא באות, וסתם נשארת הרגשה מעיקה. מה שמפחיד קצת הוא שבכלל לא חשבתי באובססיביות על האוכל היום. כי פתאום חשבתי על מה שמפחיד אותי באמת. מה שמפריע לי באמת. וזה יותר כואב מלהתעסק באוכל... בינתיים לפחות. דברים שמפריעים לי ביחסים שלי עם אנשים, דברים שקשים לי בבית עם אמא, חששות מהטיול שעוד מעט אני יוצאת אליו, תהיות לגבי הבחור של חיי... והכל נראה גדול ומאיים. ואני לא בורחת אל האוכל. שמצד אחד זה נשמע מאוד טוב, אבל מצד שני - פתאום כל הדברים נופלים עליי בצורתם האמיתית.... אני יודעת שצריך סבלנות, ושאני צריכה להיות חזקה, אבל אין לי אנרגיות. אין לי כח להחליט החלטות. אפילו לעצמי לא בא לי לכתוב, אז אני כותבת לכם, אנשים שאין לי באמת מושג מי אתם ומאיפה אתם.... אנשים שלא באמת יודעים מי אני ואיך אני... הכי קל - כי הרי אתם לא תוכלו לבקר אותי ולספר לי על עצמי. אז תודה שיש לי את האופציה.

ב"ה נועם יקירה את צודקת זה בדיוק העניין כשלא מתרכזים באוכל או בחישובים או באיך שאני נראית או באיזושהי הסתרה כזו או אחרת שעולה על דעתך מלראות את מה שבאמת מציק לך אז באמת מתחילים להרגיש וזה כואב הרבה פעמים אפילו שזה כואב יש בזה משהו מאוד אופטימי את יכולה להתבונן בכאב ולראות שאת לא נשברת ושיש מקום לחוות להבין ולהתחזק מזה על כל מה שזה אומר בעיני להרגיש מעיד על אומץ רב הרבה יותר מאשר לברוח להפרעת אכילה מוכרת שהיא לא כלום יותר מאשר הסתרה שרק מרחיקה אותך מלדעת ולהבין מה באמת כואב לך או מציק לך ומה את יכולה לעשות ביחס לעניין אם בכלל. אפילו שאת לא מכירה אותי או כל אחד אחר פה את כותבת את כותבת לעצמך כתיבה היא כלי והיא בהחלט יכולה לשקף לך מה את מרגישה ומה נכון לך לעשות ביחס לעניין זה או אחר שמציק לך רמז קטן כשאנו נוטים להסתכל על הכל בגדול, זה הופך להיות מאיים ומפחיד היתי קוראת לחלק הזה "היצ'קוק" (במאי סרטי האימה של פעם) שחי בתוכנו ואחראי להפחיד אותנו עם הרבה תחכום שאפילו את לעצמך מתלבלבלת לא לדעת שזה עתה יצרת במוחך סרט אימה ולזכור שסרט תמיד אפשר למחוק אנו כל יום יוצרים סרטי אימה בתוכנו ואנחנו בכלל לא מודעים (רבים מאיתנו) שום דבר מזה עוד לא קרה באמת לכן אל תחליטי מה שכן יכול לעזור לך הוא לחוות ומתוך חווייה, להיות קשובה היטב מה קורה לך , מה את מרגישה ורק אז להחליט כל רגע הוא רגע חדש ולא תמיד צריך לדעת.... יותר מזה, רב הזמן אנחנו לא יודעים ואם תהיי מסוגלת לחיות אם זה בשלום בלי להפחיד את עצמך בידיעה שאת לא יודעת והרגע יעשה את שלו עבורך הכי טוב שרק אפשר...אז הרווחת ובגדול! המון אהבה יפה תעשי לעצמך טוב תהנייייייייייייי ליל מנוחה :-)