בולמיה-היי הילה
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
שלום הילה! אני חליתי בהפרעה הזו בהיותי בת 15 רקדנית מופלאה מאז ועד היום בת 29 אני חולה ..אבל לפני כשנתיים התחלתי טיפול אצל דניאלה גריין שכתבה את הספר "נשים ואוכל" והיא שינתה אצלי את החשיבה את הניתוח של דברים שגורמים לי לבלוס וללכת להקיא כמויות אדירות שנתיים אני בתהליך גמילה..לאחר שהייתי מקיאה יומיום כמה פעמ' היום אולי רק בסופ"ש גם לא תמיד וגם זה ייפסק ..אני בתהליך להבראה מלאה שיהיה בהצלחה לכולם להבריא בע"ה שלכם דינדין
זה תמיד מעורר תקווה לקרוא הודעות כמו שלך. זה גורם לי להבין שאפשר לחיות גם אחרת. תודה לך על הודעתך ובקרוב אצל כולנו!
..שתדעי לך שאפשר לצאת מזה וההרגשה נפלאה לאכול ולטעום מהכל בלי לפחד מאוכל מסויים להרגיש רע אח"כ ולהעניש את עצמי על זה..מגיע לנו להנות מהאוכל זאת אחת ההנאות שיש בחיים כמה נוכל לברוח? אני הבאתי ילדים התחתנתי התגרשתי וההפרעה הזו ליוותה אותי הגיע הזמן להיפרד לתמיד...אבל באמת לתמיד!! אבל ?! ההחלטה לא באה אחרי הקאה - שזאת תהיה האחרונה ואחריה אתחיל לא?! מעכשיו הרגע !!! ההחלמה היא כל רגע בהתמודדות עם הבעיות הרגילות הפשוטות לא לברוח , לא להעניש את עצמי כי אנשים פגעו אמרו עשו לא ...אני אתמודד מול העלבון, הכעס, הפגיעה כל דבר לא לברוח..והכלים? נרכשו בטיפול הנפלא שעברתי עם דניאלה הייתי אצל לפחות שישה פסיכולוגיים ואף אחד לא הצליח להגיע לבעייה עצמה הרי האוכל הוא רק הסימפטום.. השיטה שלה היא משהו מיוחד..כדאי ושווה לנסות הכי חשוב...עיקביות והתמדה ותדעי שגם הנפילות הן תהליך בריפוי כבר שמעת לא פעם שאין הוקוס פוקוס ובאמת אין אבל בתוכנו הכוח לעמוד מול זה... לידיעתך וכשתרצי ותהיי מוכנה באמת להתחיל לתת ולאהוב ולהעניק לעצמך הטלפון שלה הוא: 052-2-9922648- דניאלה גריין תהיי חזקה כל יום הוא עבודה מתמדת..שווה לא לרחם על עצמי ולשקוע בעצב וקושי..כי אם לאזור האומץ להתמודד ולזכות בחיים.. 10 שנים סבלתי הגרון כבר יצא לי הפצע במעלה היד שנעלם...הקרע שהיה לי בוושט שכל בליעה גרם לי לצריבה..העייפות העצבות האי חשק בחיים..הכל יכול להיעלם תודה רבה לאל...שאני מתקדמת ונרפאת אני כבר לא מקיאה בכלל אולי לפעמים נפילה פה ושם תוך מודעות וניתוח מה גרם לי להגיע לכך...לחץ, עצב, כעס ובפעם הבא אזהה את זה לפעמים גם זה ההרגל האוטומטי שנכנס לנו בראש חייבים למצוא תחליף לאוטומט הזה..זה שווה את החיים..את יודעת..ימים שלמים בתוך האסלה כשהבנות שלי אומרות לי "אמא מתי תצאי מהשירותים" "את הרבה זמן"...אמא" אמא" ואני בדמעות וכעס אוי ואבוי אם תדענה...מה אמא שלהן מאחורי דלת העץ עושה לעצמה..הייתי חייבת להתגבר..להנות מילדותן להיות שם כשהן צריכות אותי במקום לברוח..די מספיק..חבל על הזמן תתחילי עכשיו הרגע!! בהצלחה לך ולכולם..הלוואי שכולם יצליחו להרגיש שוב נפלא כמוני ולחיות מחדש ..!! באהבה גדולה!!
