ליל מנוחה לכם ...אלינור ממוש כתבתי לך מייל
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
ב"ה חלומות פז.... :-)
ויש לי בחילה... בחילה מהחיים האלה. הזכירה עדי למטה את עניין ההצגות כלפי חוץ. אז זהו, עדי - גם אני הייתי ככה עד לא מזמן. אבל היום כבר לא. היום אני כבר לא מתאמצת להראות שכאילו הכל בסדר. היום הייאוש, הדיכאון והחולי הם-הם הגלים הנשלחים מהכיוון שלי.אני כבר הפסקתי להתאפר, להתבשם ולפזר חיוכים לכל עבר כאילו הכל טוב. ואל דאגה,תגובת הסביבה לא איחרה לבוא... "מה יש לה?" "היא נראית חולה". "היא נראית לא טוב" "מה עובר עליה?" "מה אוכל אותה?" (מטומטמים! רוצים לרכל? לפחות תוודאו שהתרחקתי אינף). היום אני יוצאת לרחוב, ואנשים מתרחקים ממני... ממש פוחדים להידבק...חחח... אבל היום כבר לא אכפת לי! אני דווקא נהנית מזה.אני מרגישה בעלת השפעה.זה גורם לי לגחך קצת...ומה רע בגיחוך קל בתוך אוקיינוס הדמעות? ולמה לי להתאמץ בכלל? לשם מה? ממילא התאכזבתי מכולם. כולם פגעו. פגעו ועזבו. :-( כולם פגעו ועזבו. וכך נותרתי לי לבדי עם כל התחושות המגעילות ביקום, והכי גרוע - עם הכאב החד והמפלח הזה שלא נותן לי לישון, גם לא הלילה. טוב, נו, מה זה עוד לילה לבן בשבילי?
ב"ה :-( אני לא רוצה לבאס אותך כבר כתבתי לך על זה וזה ממש לא היה ממקום של לרדת עלייך או משהו. את יודעת שאני מאוד אוהבת אותך ואת יקרה לי מאוד אבל זה גם קשור בכמה את מרשה לאחרים להבין אותך ואת צודקת לא תמיד הם מבינים גם אנחנו לא תמיד מבינים ... גם אני לא תמיד מבינה אני בטוחה שגם את בכלל, לא תמיד פשוט להבין , כי יש הרבה אנשים והרבה מוחות והרבה דרכים והרבה גוונים והגמישויות והנכונות להבין היא הרבה פעמים גלגל הצלה במקרים האלה באיזשהו מקום גם אני היתי רוצה שיקראו את המחשבות שלי ויבינו לבד, כי יש הרבה אטימות שמעציבה אותי אבל גם אני לאממש טורחת להסביר ממקום של אגו אני מוכרחה לציין שמראש אני פוסלת בידיעה כביכול שהם ממילא לא יבינו ..מוכר?? אבל זה לא עובד כך אני ממש מקווה שהתחושה הקשה חלפה לך ואת יותר בטוב את יודעת שגם אני עוברת לא מעט ובדבר אחד אני מתנחמת שהכל עובר בסופו של דבר דבר אחד מחזיק אותי תמיד...אני בכוח מנסה להחזיק זכרון טוב, חוויה טובה מספיק זמן במחשבה שלי כדי שיעורר בי חיוך. אני מוכרחה לציין שזה עוזר.. איך את עכשיו???? ספרי ספרי.... אוהבת המון המון המון יפתי שמרי עלייך שלך הילה
