הכשלון הוא כה צורב...

הלכתי היום לחדר כושר כי היה לי אימון ומהתחלה לא היה לי חשק להתאמן ובאמת אחרי 45 דקות (במקום שעתיים שאני עושה בדרך כלל) נשברתי ובתוך הראש שלי צרחתי דייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי! נמאס לי מכל העולם הזה!!!!!!!! אתם לא מבינים זה לא שסתם "לא התחשק לי" ממש נ-מ-א-ס ל-י תחושת הכשלון ממש צורבת לי בעור כמו איזה משהו רותח אני לא מסוגל לשאת את זה יותר אני, שהייתי רגיל לשרוף 5000 קלוריות באימונים במשך שבוע, הגעתי כבר לאמצע השבוע ושרפתי רק 1400 קלוריות וגם אם אני אתאמן ב4 הימים שנשארו (אני לא מתאמן בשבת אבל במוצאי שבת) אני לא אצליח לשרוף את הקלוריות שנשארו לי ולהשלים ל5000 כמו בשבועות הקודמים כשלון!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני לא ראוי לכלום!!!!!!!!!!!! אתם שומעים אותי????????????????????? כלום!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אושר... גם אם אתה משכנע את עצמך בזה שאתה לא ראוי לכלום, רק שתדע שאני ממש מתנגדת בכל תוקף לדעתך, ואני מוכנה לחתום לך שיש עוד הרבה מאד אנשים שהם בצד שלי.. ואמן שבקרוב מאד המחלה שלך תכשל, וזה יהי הנצחון הכי גדול שלך..

מותר לי גם לקרוא לך "אושר"? אהבתי את הרעיון.. בכל מקרה, יכול להיות שקצת נמאס לך, וזה בסדר, וזה יעבור, אז השבוע ייתכן ולא תגיע ל5000- סבבה, יש את שבוע הבא, ואם לא- גם 4000 זה בסדר( - אני יודעת שלא מושלם בשבילך, חתיכת פרפקציוניסט אחד!) הסר דאגה מליבך... טוב?? אני לא אוהבת לשמוע כשאתה עצוב. והרשה לי לחלוק עליך- אתה מה זה רחוק מלהיות כישלון.... שנות אור!!!

כי היא ממש לא אהבה את אנורקסיה (בינתיים) וזאת היתה תקופה שהייתי ממש בדיכאון אז היא החליטה לקרוא לי אושר וחוצמזה זה גם יותר קצר.... (-: אתם יכולות להגיד שאני לא כישלון כמה שאתם רוצות אני רוצה תוצאות!!!!!!!!