שונאת את החיים האלה :(

אוף הערב התחיל לי בסבבה...ואז כמובן הוא היה חייב להדרדר...הלכתי לבית קפה...ובבתי קפה אני אוהבת להזמין סופלה שוקולד..(אני חולה על שוקולד), קיצר וחברה שלי שאני אומרת לה לשמור עליי (כאילו כשאני רוצה לאכול שטויות,שוקולדים, אז היא מנסה לעצור אותי...), בקיצור היא אמרה לי לא לקנות, ואז חשבתי, רגע אני לא באמת רעבה, סתם בא לי, כי אני מתה על שוקולד...ואני מרגישה כל כך מועקה כזאת..ללכת לבית קפה ולא להזמין סופלה שוקולד :( דבר ראשון זה שיא...שאני עומדת בפני הפיתוי של דבר כזה,דבר שני זה ביאס לי לגמרי את הערב, פשוט בא לי למות, לבכול,מה לא, כל כך החזקתי את עצמי לא לבכות שם, או שאפילו לא ירדו לי דמעות, כי הייתי עם חברות שלי שם ו... .קיצר מה אני יעשה עם החיים האלה? אם אני לא יכולה לאכול או לעשות מה שאני אוהבת. אני מתה לפרוק את כל התיסכול והכעס על איזה שק איגרוף, או שפשוט ליהיות בים ולצעוק...(זה בטח נשמע מטומטם...)אבל אני חייבת לפרוק הכל, אני אוגרת כל כך הרבה דברים...וזה לא טוב...אני פשוט רוצה לבכות... ואני שונאת את החיים האלה... ושוב כמו תמיד חשבתי לעצמי: למה לחיות? ואז אמרתי לעצמי...רגע אם כל יום אני קמה, ואני לא יכולה לאכול,כי אני ישמין,ואם אני לא יכולה לעשות ספורט (שזה החיים שלי! ), כי הרגל שלי התחילה שוב לכאוב, ואם פשוט אני לא יכולה לעשות מה שאני אוהבת...אז מה אני כן יכולה לעשות...אז באמת למה לחיות?! אני באמת לא יודעת... אני פשוט שונאת אל ההרגשה הזאת...אני רוצה או שזה יגמר כבר...לא אכפת לי איך, או שפשוט יקרה נס ויהיה לי טוב שוב... אוףףףף:( מעיין

אולי את תעזרי לעצמך רק קצת אני לא באה לשפוט אותך אין מצב שאני יעשה דבר כזה אבל אני רוצה להגיד לך שאת כן יכולה לעשות לעצמך טוב את לא חייבת לסבול!!! בקשר לספורט.. את בטיפול עם הרגל??? בכול אופן אני מאמינה שזה דבר שיעבור בע"ה אז תיהי אופטימית חוץ מזה את יכולה לעשות הליכה לא מהירה סתם כדי לנקות את הראש וגם בשביל להרגיש יותר טוב עם עצמך...ואז אולי גם זה לא יזיק לרגל!!! בקשר לאוכל.... למה אסור לך לאכול?? למהה????? אין דבר כזה אסור לאכול!!! יש דבר כזה לא רוצה לאכול לא רוצה לחיות לא רוצה להרגיש ולמה את לא רוצה את כול זה??? ממה את פוחדת? מה כואב לך?? תחשבי על זה אולי יהיו לך תשובות ותגיעי לכמה מסקנות ותביני ששום דבר לא שווה את זה! את ההרגשה הזאת שלך את חושבת שעם תמותי זה יעזור?! לא תרגישי?! מאיפה את בכלל יודעית מה יהיה? את תיהי הרבה יותר אומללה! את פה חיייה ונושמת ולכול דבר יש סיבה! תעזרי לעצמך זה קשה אני יודעת אבל זה אפשרי וכול עוד זה אפשרי זה הכי חשוב! אל תאגרי בעצמך כ"כ הרבה זה באמת לא טוב זה עושה רע תדברי אם מישהו שאת סומכת עליו באמת אולי אפילו כאן תגידי הכוללללללללללל כול מה שיש לך להגיד אומנם זה לא כמו מישהו שישב לידך ויחבק אותך ויבכה איתך או לא יודעת מה! אבל זה גם ייתן לך הרבה לפחות תרגישי שאמרת את כול מה שיש לך! מאחלת לך שתרגישי הכי טוב בעולם!!! שבת שלום ומבורך לך ולכולםם!!! אוהבת לינוי :) אהה וקראתי שכתבת משהוו על הרבלייף אז רק שתדעי לך שזה לא שווה כלוםםםם ואל תתעסקי עם כול השטויות האלה! באמת שלא כדאי.............

דבר ראשון עם הרגל זה ככה, נקעתי אותה לפני 5 חודשים, ונחתי מלא, ככה שאני לא מסוגלת לנוח יותר, כי ספורט זה החיים שלי...ועשיתי צילום CT לרגל ואני מחכה לתוצאת, אבל גם אם זה סדק או משהו כזה אז אין לזה טיפול, יש מנוחה, ואני לא מסוגלת לנוח יותר, אני מתחרפנת...במוצב שלי אני נחה יותר מידיי ואני כבר מתוסכלת מהמנוחות האלה... מצד שני אם אני יאכל, או אוכלת אז אני ישמין, ואני רוצה להרזות, ואני חייבת לעשות עם עצמי משהו בקשר לזה...ואני מתחילה השבוע עם הדבר הזה שמדכא תיאבון...ולמה אסור לאכול?! כי אני ישמין, ואני אוכלת שטויות, ושוקולדים, ובגלל זה אסור לי לאכול...בעיקר שטויות...אז אני מנסה להפחית כמה שאפשר...ואני לא מסוגלת להסתכל על הגוף שלי יותר, או לסבול אותו...אני פשוט חייבת להרזות... ממה אני פוחדת...אז כהה אני פוחדת מלהתמודד עם החיים האלה, זה אולי נשמע טיפשי אבל לא יודעת...קשה לי איתם, בבית ספר היה לי קשה בסוף, בצבא קשה לי, כל הזמן קשה לי, אני פוחדת שאני ישמין יותר ממה שאני עכשיו,לא יודעת, אני פוחדת מהרבה... ומה כואב לי...לא יודעת ...כואב לי שהורים שלי ככה, ואני מנסה להתמודד עם זה מלא זמן...ואני מנסה לקבל את זה...כואב לי שאני לא יכולה לעשות מה שאני אוהבת...כי אני לא יכולה ככה כי אז אני ככה, כואב לי שאני צריכה לסבול...במקום להינות...ואני מנסה להינות, אבל אם זה אני לא יכולה לעשות, ואת זה אני לא יכולה לאכול, אז מה הטעם... ואני לא יודעת אם אני ימות זה יעזור..אני פשוט חושבת לפעמים שבא לי לברוח מהכל...ולמות זה כנראה לברוח מהכל...כי שם זה צריך להיגמר.. אני לא יודעת איך לעזור לעצמי...אני לא יודעת אם אני רוצה...בנתיים אני רוצה להרזות...ולא יותר באמת...ואני עושה לעצמי אבל...ואני יודעת את זה,אבל מה אני יכולה לעשות...וכשלא כל כך קשה לי אז זה משמח אותי כשאני מצליחה, וכשקשה לי אז אני רוצה למות..וזהו....אני כבר לא יודעת מה לעשות ומה לא... אוהבת ותודה שאת מנסה לעזור לי... מעיין

לפעמים אני לבד ואומרת "תודה לה' על זה שאני חייה"(אני לא אדם דתי כלל!!) לפעמים אני אומרת לעצמי אולי הכל מה' , ה' בוחר את הדרך שאני פונה עליו והוא גורם לי ללמוד מכל טעות שעשיתי בחיים שלי... לפעמים אני מבקשת רק דבר אחד.. לחיות.. אפילו שהשמנתי ואני מרגישה חרא עם זה... היום אני חושבת על זה , פעם עם משקל יותר גבוה ממה שאני היום אני הרגשתי יותר טוב עם שמחת חיים אפילו שכמעט לפני כמה חודשים הגעתי לתת תזונה ואפילו בזמן הטירונות הייתי על תת תזונה וגם תת משקל אבל לא נשקלתי שלא ארגיש את החרא שאני נמצאת בו... אז אני רוצה לומר לך הלוואי שאני יכולתי לומר לעצמי לא לאכול פרוסת עוגה כמוך.. הייתי באיזה בית קפה ששם זה כל המאפים הגדולים ולא יכולתי לאכול וזה לא כי לא רציתי אלא כי ידעתי מה יהיה אח"כ אני אקפוץ לפראם הראשן ואקנה כדורים... או כמו תמיד אזרוק או שאקח סיכון ואקח... וכבר בין זה שאקח ובין זה שאזרוק צמוד כל כך.. אז יש לך משמעת עצמית יותר טובה ממה שיש לי כי אני אתמול וזה כמו יום רגיל אכלתי קרוב ל2 פרוסות עוגה ובקלאווה וקרונפלס עם שוקולד!! ברור שיש חרטה אבל סוף ההשמנה תגיע לסיומה אני חושבת אצלי אז הפואנטה שלי בכל זה , זה לומר לך שהלוואי שהייתי במקומך ולא אוכלת את זה..... היום אני אחרי מעל 10 שנים בבעיה אומרת: "אני שמחה שאני חייה- ואלוהים גורם לי כל פעם מחדש לפני הדום לב לקחת את עצמי בידיים... וגם בכל פעם מחדש מחזיר אותי לאותו מצב.." (יש מקורבי משפחה שלי שמתו מאנורקסיה\בולמיה והאבסורד ששלרוב המשפחה שלי יש בעיה כזו..." דבר נוסף: מותר מדיי פעם לאכול שוקולד! תאמת מומלץ כי אצלי בלי שוקולד אני נראת כמו אדם מת!! ואני חיוורת וסמרטוט כי יש לי היפו ושוקולד רק גורם לי להתאוששות מהיפו אבל מותר מידיי פעם לאכול שוקולד ועוגה עשירה בקלוריות ואת יודעת מהמ היום אי לא מסתכלת על מה שאני אוכלת ואם אני רוצה אני אוכלת... אפילו שזה סופלה שוקולד!! שלך דניאלה שבוע טוב:) חייכי לחיים והם יחזירו לך חיוך:)))))))))))))))))))))))))

מה קורה דניאלה? התגעגעתי... זה לא בזכות כוח הרצון שלי,כי אם זה היה תלוי בי הייתי אוכלת את העוגה הזאת...זה בזכות חברה שלי...אבל אז מזה שווה...אם אני לא אוכלת אותה ואז אני מרגישה חרא... ואני כן אוכלת שוקולד מידיי פעם...אבל יש גבול...ואצלי עם שוקולד אין יותר מידיי גבולות..בגלל זה אני אומרת לחברה שלי שתששמור עליי שאני לא יאכל שוקולד ושטויות...אבל הרבה פעמים אני פשוט אוכלת לא משנה מה היא אומרת...אבל אתמול כן הקשבתי לה והרווחתי איזה 700 וייותר קלוריות...אבל הרגשתי חרא..:( ולמה התכוונת שיש לך היפו? כי כשהסוכר נמוך זה היפו לא? קיצר איך את מרגישה? אוהבתתתת מעיין