אוף איזה לילה איום...איזה בכי...
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
סליחה על הריגשי... פשוט הסתכלתי עכשיו באתרי אינטרנט שונים ובפורומים של הפרעות אכילה ופתאום קלטתי דברים נורא מפחידים. לא יודעת. אני פוחדת נורא עכשיו... כאילו- זה היה נראה לי כל כך נורמלי ההפרעות אכילה שלי שפתאום קלטתי כמה נורא זה............ אוף .... סליחה אבל אני כל כך לבד בסיפור שלי ורק בפורום הזה אני מרגישה "בבית"... אז אני בוכה להנאתי בזמן שאני משחיטה את עצמי.
סתם מענין אותי לדעת, מה הסיפור מאחורי ההפרעת אכילה שלך? כלומר, כמה שנים, איך התחלת עם זה וכל זה? אני תאר לעצמי שכבר כתבת את זה כשהצטרפת לפורום אבל אם לא אכפת לך לחזור על זה אני אשמח
ב"ה סיפרת אז שעזרת להרבה בנות שהיו עם הפרעות אכילה ונדבקת בלי להאמין או לחלום שאי פעם את תמצאי את עצמך בצד השני של המתרס אז יפתי... הפרעות אכילה, לא משנה איזה, היא הפרעה עצובה למדי גם מפני שמסתתר מאחוריה עצב רב והוא לא תמיד, כמעט תמיד למעשה מתועל בדרך שאת באמת יכולה לחוות שחרור ולהמשיך הלאה בחייך וזו כאמור השאיפה, אני מקווה גם שלך. אז מה בכל זאת... מה דרדר אותך? מה היה הקש ששבר את גב הגמל? מה אהבת.. מה חשבת שיקרה אם תבלסי ותקיאי? לאן רצית להגיע עם זה ויותר מזה היכן הרחיקו הפנטזיות שלך לגבי זה אני בטוחה שמשהו בשיחות ובמילים ששמעת מהבנות האלה גרם לך להתמכר מה היה ממכר לך? מה משך אותך? אני לא סתם שואלת... נסי לחשוב על זה אולי תקבלי מסר מענין על הדרך שלך.. המון אהבה יפה את לא לבד ואת יכולה לקבל הרבה יותר מזה אם תסכימי לתת אמון שלך באהבה רבה הילה :-)
אבל אם ביקשת מי אני שאסרב... אני מעתיקה את מה שכתבתי פעם, מקווה שזה יספיק(: הנימה קצת עוקצנית אבל זה מה שהיה לי אז- היום יש קצת ריגשי אז עדיף שפשוט אכתוב שוב את אותו דבר..(: "אני בת 18... עוד מעט סוגרת שנה של מחלה (וואו אחגוג יומואנוקרסוובולימיולדת!!! איזה יופי- מוזמנים לחגיגה הגדולה...) המחלה פעפעה בי קלות והפציעה ביום בהיר אחד, אחי תקופת השמנה מתונה שהייתה מלווה בהרבה הופעות על במה ומודעות עצמית גבוהה שהובילה ל-יאוש והכרח לרזות. אז אחרי ארוחה נהדרת, משפחתית ומהנה, הלכתי לשירותים- באופן שפוי לחלוטין, ואז אמרתי לעצמי: אולי בכל זאת.. ננסה... נדחוף אצבע... אף פעם לא הצלחתי להקיא עד אז אפילו שקיבלתי שיעורים מדוקדקים מחברותי (שלא חשבתי לרגע לישם אותם)- ואז- הרי אין דבר העומד בפני הרצון- הצלחתי להקיא!! ובזאת התחילה להתגלגל בולימיה. היום- 12 קילו פחות, ללא התקפי זלילה אלא עם הקאות יזומות כמו תפריט יומי,שאפשר לקרוא לזה יותר אנורקסיה מבולמיה כי אני כבר בקושי אוכלת, אני מגלגלת הפרעת אכילה משגשגת!"..... אוסיף כי שנים אני מלווה חברות עם הפרעות אכילה...מבלי שהן יודעות שגם אני נשאבתי. שמחה שאתה מעוניין לשמוע (:
