אבסורד..

איי איי איי... בכל פעם שאני נכנסת לפורום ראשי מסתחרר מכמות המחשבות שצצות בו.. אני אפילו לא מסוגלת להעלות את כולן על הכתב.. הילה- אני באמת מופתעת מחדש להווכח עד כמה את רחוקה מהפרעת האכילה שהיתה לך. אני נפעמת. זה מאחורייך לגמרי? ואת לא מזדעזעת לראות כמה התגובות בפורום חוזרות על עצמן? כלומר, כל כך הרבה אנשים מרגישים את אותם דברים, זה באמת מ]חיד איך זה שואב כל כך הרבה אנשים...כל הכבוד לך על הסבלנות המדהימה לפניות הללו... ולכם חברי הפורום- כולנו מנסים לחזק אחד את השני, אבל יש לי הרגשה, בתוך תוכי, שאפשר לחלק את הפורום הזה ל2- אלו שבאמת ובתמים היו רוצים לראות עצמם מחוץ למחלה מתמודדים עם משקל הגיוני וריאלי, ואלו שהיו ששים לראות על המשקל מספר לא ראלי של קילוגרמים המצביע על תת משקל. אנחנו בתיאוריה מצליחים למצוא שיטות להתגבר על סימפטומים מעטים של המחלה אך אנחנו על עצמנו לא ממהרים ליישם- או אולי לא מוצאים כוחות. אוףף כל זה באמת טוחן לי במוח... בכל מקרה- ואפילו שבדיוק יצאתי מהשירותים אחרי שהקאתי את קופסאת הגבינה היחידה שאכלתי היום, אני מאחלת לכולכם למצוא את מקום ההתמודדות עם המחלה. אגב- אני מוכנה להודות, אני מהאלה ששמחים לראות תת משקל. אבל בקטנה... ככה רק שאני אדע שאני לא צריכה לרדת במשקל.. שזה אסור לרדת במשקל יותר, זה נוסך בי ביטחון... השאלות שאני שואלת את עצמי לגבי המחלה רק מחזקות בי את הטענה הזו. יום יבוא ואפטר ממה שגורם לי להיות כל כך חסרת ביטחון על מנת שאצטרך למלא את אותו הביטחון במשקל. או שאולי זו סתם פסיכולוגיה בגרוש... אחחחחחחחח... המוח האנושי...

כן...הוא כזה מטומטם....מי חשב על כל זה מהתחלה...איך המוח הגיע לזה... החיים נראים קצת עבודים ככה...:( לא????? קיצר לילה טוףףףף לכולם....ולמי שכבר ישנן..אז חלומות מתוקים:) מעיין.....

ב"ה לא מופתעת נהפכו זה מזכיר לי את עצמי בזמנו, כל מה שאתם כותבים כל כך מוכר שאני מכירה את כל המניפולציות, השקרים, הפחדים ובאיזשהו מקום זה עוזר לי להבין כמה דברים יותר טוב לגבי העניין אכן כן יצאתי משם ואני רחוקה מזה לגמרי. מפתיע? אני לא יודעת זה לא בא בקלות. עשיתי המון עבודה עם עצמי ולא היה פה שום הוקוס פוקוס. ללא ספק הקנסיולוגיה הכריעה רבות את ההחלמה שלי וכל מי שמכיר אותי יודע את זה כי אין דרך אחרת להסביר את זה אני הייתי חולה ברמות שכבר אף אחד לא האמין שאני אהיה בריאה ביום מן הימים והנה זה קרה. אם את שואלת אותי אחרי יותר מידי שנים של בזבוז אתן לך דוגמא את תמיד יודעת אם קרה שינוי רק כשמשהו בחיים מוכיח לך באופן סופי שאת כבר מגיבה אחרת שונה ממה שהגבת כשהיית חולה או בסיטואציה מסויימת שהית בה רגישה והיו לך בדיעבד לאחור כמו מוקש והיום הם בסימן אויר, לא לכאן ולא לכאן. אחד הדברים ששברו אותי כשהייתי חולה אם מישהו היה מעיר לי על בטן נפוכה או ששמנתי או משהו בסגנון. הייתי מתפוצצת וממהרת לרדת חזרה. זה היה מסע דיאטה רצחני אחרי משפט כזה, נסיון התאבדות ודכאון שלרב לא יצאתי ממנו. הייתי במיטה מסרבת לדבר או לראות מישהו שלא נדבר על זה שמיד היתי מנתקת קשרים עם אנשים שהיו אומרים לי משפטים כאלה אני יודעת שהמשפטים האלה באו לבחון אותי איפה אני עומדת ביחס לעניין באמצעות התגובה שלי כך היתי יודעת אם השתניתי או שיש לי עדיין מלא עבודה לעשות. רב הזמן זה לא היה קורה כי כמעט ולא היו מצבים שהייתה לי בטן או ששמנתי אבל שכבר לכאורה הייתי מחלימה. בשבילי לשמוע את המשפטים האלה עוררו בי פלצות וזה בד"כ בא אחרי כל עליה במשקל שמן הסתם עוררה התפעלות כי זה העסיק הרבה מקרובי לפני כמה ימים בחג, לא פחות ולא יותר, אבא שלי בא לבקר והוא אומר לי משהו כמו :"הילה צמחה לך בטן.. לא להגזים הא..." בעבר משפט כזה היה מפיל אותי בראש שלי עברה מחשבה: "אלוהים, כמה אתה אדיוט..." אני חושבת שהביאו לי את זה בהפוכה מהיקום הזה לראות שאני כל כך רחוקה מהפרעות אכילה כי יותר מזה שזה דחה אותי שאבא שלי מעיר לי על שטויות. לא הרגשתי לא בנוח עם עצמי . נהפכו עניתי שאין לי בעיה עם זה וטוב לי איך שאני אמת ויציב יותר מזה אני אישה וזה חלק מלהיות אישה לעניות ודעתי הוספתי ואמרתי בראשי שגברים שאוהבים שלדים הם לבטח כלבים כי רק כלבים אוהבים עצמות אבל מפאת הכבוד שאני רוכשת לאבי סתמתי את הפה אבל זה די עמד לי על קצה הלשון לומר לו את זה. אני מספרת על זה בהקשר למה ששאלת, כי באמת אלה מסוג המשפטים שהיו מפילים אותי ואני שמחה לראות בפועל שאני חיה אחרי משפט כזה דבילי, ריקני וחסר כל תכלית כמו שאבא שלי יודע הכי טוב לומר. אני יכולה לומר: וואוו, כנראה שבאמת קרה לי משהו חזק אם אני עוד בחיים אחרי משפט דבילי כזה. זה לא היה נעים גם בגלל שיש לי מטען כבד ורציני מול אבא שלי ומול אמא שלי והם פשעו בי לא מעט אבל זו הייתה חוויה רבת חשיבות עבורי לראות את כל עמלי ואת השכר על יזע דם והרבה דמעות בדרך להחלמה להעיז לקבל את עצמי כפי שאני ושזה לא יהיה תלוי בשום דבר שמישהו אומר על אחת כמה וכמה אם אבא שלי אומר לי משהו כזה שהוא נסוג האנשים שתמיד הצליחו להפיל אותי. היום אני צוחקת עליו. והצחוק הזה רחב לב, כי אני מבינה כמה הסיטואציה הזאת הבילית ממש אם כל משה האדם רואה לנגד עיניו זו בטן נפוחה ולא אני, הילה שהיא קצת מעבר לזה. בקשר לשאר הדברים שכתבת אני ידועת שהמחשבות האלה הם חלק מהתהליך הזה לחפש אחר הדרך שתוביל אותך למקום של שלום עם עצמך. זה חייב להיות בשבילך לתהות כי זה חלק מניסוי וטעייה שהם הכרחיים למקום שאת רוצה להגיע אליו ואני בטוחה שהוא הרבה יותר מאשר להיות במשקל נמוך. אני בטוחה שאת תעדיפי להרגיש סבבה עם עצמך ושאת לעולם לא תחשבי על זה, שיהיה לך חופש מלא עם מי שאת. בעיני זוהי תהלית שיש בה הרבה יותר שמחה וכייף והיא הרבה יותר מציאותית, הרבה יותר ממה שאת מסוגלת עוד להבין או לראות בשלב זה. אני מאחלת לך המון בהצלחה מקווה שמחר לא תזדקקי להקיא תחושה רעה נסי לשאול את עצמך מה בעצם הקאת תופתעי לגלות שזה הרבה יותר מקופסא של גבינה לבנה.. המון אהבה יפה :-) הילה

באמת, אני כל כך מעריצה אותך על היכולת להגיב בכזה הומור על משפטים אוויליים הנוגעים למראה חיצוני...וואו.. אני עודני מתעסקת בשטויות האלה.. כל כך נמוך הא? אני הרבה שואלת את עצמי איפה בתוך תוכי נמצאים סימפטומנים אחרים של המחלה- כלומר, הסברים פסיכולוגים שהובילו אותי לדרך המספרית שמחפשת אחרי משקל מושלם. אני איפשהו מוצאת, אבל לא יודעת לטפל בהם, ולא יודעת אם יש בכלל אדם שיכול לעזור לי......... אגב- לגבי הורים... אבא שלי הכי לא מבין שהבת שלו מתחרפנת מאוכל והוא תתתתתתתתתמיד אומר את הדבר הלא נכון בזמן הלא נכון, ועם כמה שאני מעריכה אותו- לפעמים פשוט הייתי רוצה להוריד לו איזו סטירה מעוררת..