סתם....
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
אני עכשיו נמצאת במחלקה,מקווה עוד מעט להשתחרר.אני יוצאת הביתה קצת לניסיון.אני יעשה שיהיה בסדר אבל אחרי שאני ישתחרר אני יעשה שטויות חבל על הזמן,זה יהיה סוד ביני לבין עצמי.אני יירד במשקל ואני יידע לעצור את עצמי באמת שאני יעצור את עצמי.אני ישתמש במשלשלים,אני יילמד ויהיה בדיכאון.כאן במחלקה אני מנסה להראות לכולם שאני בסדר,אני מחייכת צוחקת אוכלת רק בשביל ההצגות אבל אחר כך הכל נשכח.אנשים לא יודעים עד כמה בא לי למות עד כמה נמאס לי מהחיים.אבל עוד מעט זה נגמר.אני ממליצה לכולם לא להגיע למצב שאני הייתי בו.פשוט חבל לכם
ב"ה את לא באמת יודעת החיים מפתיעים וקורים דברים שאנו לא מצפים להם האמת שאני כותבת לך את זה עכשיו ולא עולה שום דבר בראשי שיכול להיות נס כזה אבל אולי .. מי יודע בטח לא אני ולא את יודעות עליו . אני רק יודעת שגם לי קרה נס כזה ואני אומרת נס כי לא האמנתי אי פעם למצוא את עצמי ללא הפרעות אכילה האמת שדיברתי ממש כמוך והייתי עסוקה בלעבוד על כל העולם ובסופו של דבר בפועל עבדתי רק על עצמי כל אחד המשיך לחיות את חיו ואני נשארתי לחיות את חיי עם הגיהינום שגם אני וכל אחד אחר כולל את יודעות עליו. טוב לא יצא מזה הענשתי את עצמי וכששאלתי על מה, קיבלתי סוג של תשובה אחד הדברים שעזרו לי בהנחה שאת רוצה לצאת מזה הוא שאלות והרבה שאלות מנחות כל יום הייתי שואלת ועונה לעצמי והייתי לומדת מזה המון על כל מה שקורה לי ולמה מלכתחילה בעצם הגעתי למצב הזה. אני מאוד מקווה שנביא הזעם שחי בתוכך לא ינצח ושאולי יהיה לזה סוף אחר אני מאחלת לך לרצות בכך.. המון אהבה יפה אני מניחה שכבר נדבר :-)
