היה כייף חבל שנהרס:(
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
אוף אתם לא יודעים איזה יום כייפי ממש היה לי...הייתי בטיול בצפון...בקייקי הגושרים...שהיה ממש ממש כייף ומצחיק..ובטיול טרקטורונים...אתם לא יודעים איזה כייף היה...ואז בדרך חזרה מזה היה בי לי לבכות...גם עכשיו...:( התחלתי לספר לחברה שלי, שהיא כמובן כבר יודעת אבל ממבט קצת שונה,איך ההורים שלי פגעו בי(לא פיזית...ריגשית)כל כך הרבה פעמים...כאילו לא אכפת להם ממני...ואז ניהיה לי מזה עצוב...שאני מרגישה שלהורים שלי לא אכפת ממני, או ממה שממש חשוב לי...אכפת להם מהעיקרונות שלהם...וכל מיני דברים שלהם...ועוד הכי מצחיק שחברה שלי מבינה אותי..ועוד מנסה לשכנע אותי שההורים שלי לא עושים את זה בכוונה...ושככה כנראה הם חונכו...ואז אמרתי לה,שאמרתי להם הרבה פעמים שזה חשוב לי,שזה פוגע בי,אבל לא אכפת להם כנראה מספיק ממני...ואז חשבתי שוב...החיים כאלה חרא...מבחינת הכל....עד שיש משהו כזה כייף כמו טיול אתגרי כזה...החיים האלה חייבים להרוס את זה...הכל פשוט חרא בחיים האלה...ואז חשבתי לעצמי...רגע למה לא אכפת לי למות,או למה אני מעדיפה למות...כי כנראה אני לא יחסר לאף אחד...אולי ההורים שלי יבינו את זה רק אחרי שבאמתת יקרה משהו...כי עכשיו לא אכפת להם כל כך...אני מרגישה שאני לא כל כך חשובה להורים שלי...וכל פעם שאני מדברת על זה פשוט בא לי לבכות...כי זה כואב לי...שההורים שלי ככה...ושלא תגידו לי שאני צריכה לדבר איתם...כי ניסיתי מספיק לדבר איתם וזה לא כל כך עזר...ואני כבר התייאשתי מזה...מלהתמודד איתם...ומלהתמודד עם החיים האלה... אוף ומחר אני צריכה לחזור לצבא...(אני מתנחמת שאני חוזרת לצבא רק לשבוע) אין לי כוח לחיים האלה יותר...מה טוב בהם בכלל?!?! תשובה: שום דבר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! גם כשיש דברים טובים הם נהרסים אצלי אחרי 2 דק' או 5, אז זה לא כל כך משנה...קיצר דיייייייייייייייייי אני כבר התייאשתייייייייייייייייייייי...פשוט אין לי כוח להתמודד עם הכל........ מעיין
ב"ה פעם למטה פעם למעלה פעם בצד, יש כל כך הרבה זויות ראיה, כל כך הרבה כיוונים במעגל הזה שזה מדהים ולא תמיד הכל מושלם או נעים או כייף אבל יש לפעמים רגעים שלא הינו מחליפים אותם בחיים ואני בטוחה שגם לך היו כאלה. אני לא אגיד לך מה את צריכה לעשות, נשמע לי שאת יודעת לבד אבל תמיד אמרתי שיש גם מוכנות ולא תמיד אפשר להקדים את זמנם של הרבה דברים שבזמן אחר אנו מוכנים להם יותר ומעל הכל ליישום שלהם אם בכלל. בכל אופן מערכות יחסים זה לא דבר פשוט אני חושבת שאת מתרחקת מההורים כי כבר נמאס לך להיאבק ואת כבר מיואשת מהמחשבה שלא מבינים אותך והאמת שזה באמת מייאש אבל את גם מעצימה את זה כשאת מחליטה מראש שלא יבינו אותך או ירצו להיות איתך. זה לא פשוט להבין דכאון ולא פשוט להבין הפרעות אכילה אבל אם זה כל כך חשוב לך אז לכי לקראת, דברי, היי. אולי החיים חרא כי הם זועקים לך מהמעמקים שתשני אותם ואני חושבת שבכל זמן מצב ומקום יש לנו אפשרות לשפר אותם וזה תלוי בך כמה שזה מעצבן לשמוע אני מאחלת לך שתהיה שנה נפלאה ושנה טובה מתוקה מתוקה תנסי להינות מהחוויה שכן היתה לך ותפסת אותה כנעימה, מה שבמילים אחרות אנו אומרים להכיר בקסם ובערך של זה תודה רבה על מה שיש ולא על מה שאין. שלך באהבה רבה שיהיה לך שבוע נעים. :-) הילה
זאת הבעיה שאני פשוט כבר שמכעט ולא מסתכלת על הדברים הטובים את מבינה...אני כל כך שלילית...ואני מנסה שלא...לפעמים...אני כבר לא יודעת מה לעשות...אני פשוט רוצה שהכל יסתיים לא אכפת לי כבר באיזה צורה....אבל שיסתיים כי אין לי כבר כוח...למרות שאני מגרדת עוד קצת ועוד קצת כוח..אבל כבר אין לי יותר כוח...אף אחד פשוט לא מבין אותי... ואני דווקא חושבת שהכל התחיל בגללם...בגלל ההורים שלי...גם האוכל...גם הדיכאון...ואין להם מושג בכלל מה הולך עם החיים שלי..אני לא משתפת אותם בדברים שבאמת חשובים לי...כי אני רואה...והספקתי לראות שלא אכפת להם מדברים שחשוהים לי והם לא מוכנים לעשות כלום לגבי דברים שחשובים לי,כי להם זה לא נראה,ולא נראה לי שזה צריך ליהיות ככה...ועוד חברה שלי אומרת לי היום..שאני יכולה לשנות אותם,שאני צריכה לדבר איתם...ניסיתי לדבר...לא הולך,כנראה שמישהו אחר צריך להכניס להם את זה לראש...כי אני לא מצליחה...ואני גם לא מנסה יותר כי לא הולך... מעיין
זה לא נכון שאני מחליטה שאני לא רוצה שיהיו אותי או שלא מבינים אותי...ניסיתי הרבה פעמים....נשברתי הרבה פעמים...וכנאה עם הזמן זה מה שקורה...וזה פשוט ממש כואב לי שזה ככה...ולא סתם אני בוכה בגלל זה...כי בכל זאת הם ההורים שלי...ולא כמו כל אחד...או לפחות כמו חלק...אני לא יכולה לבוא להורים שלי לבכות להם...או באמת לשתף אותם בדברים...כי הם כאלה ואי אפשר לשתף אותם כי הם מרחיקחם אותי אולי...אני כבר לא יודעת... מעיין :(
