שלום לכולם..

מה שלומכם? אני שואלת בכוונה שלמה את כל מי שקורא.. אמנם אני לא נכנסת, אבל באמת אני חושבת עליכם. בשבועות האחרונים לא יתה לי גישה למחשב, אני נמצאת רב הזמן מחוץ לבית. תכף אני סוגרת חודש במחיצתם של מגורשים מגוש קטיף.. אשניננמצאת עם יישוב שגר כרגע בפנימיה (אולפנא..). מפעילה גן ילדים. אני אגיד בקצרה שזה מתיש אך מספק. אני חייבת לרוץ להתארגן לסליחות.. מקווה שעד הפעם הבאה לא תעבור יותר מדי זמן שיהיה שבוע טוב כולם יש לי רבה דברים לומר לכם אבל אני לא מספיקה. אז שתדעו שלבי גם אתכם..

את האמת אני מאוד מעריך אותך על זה שאת עוזרת למגורשים גם אצלנו בישוב התארח ישוב שלם שגורש וכל הישוב שלנו עזר לארגן את כל הדברים וגם כל המשפחה שלי עזרה אבל כמובן שאני לא עזרתי אפילו במשהו קטן כי כל היום הייתי בבית וחשבתי על אוכל וספורט אני פשוט לא מצליח להשתחרר מהמחשבות האלה והם כובלות אותי בבית ואני לא עושה כלום חוץ מלחשוב על אוכל ולתכנן מה אני יאכל וכמה ספורט אני יעשה היום בערב זה ממש ממש העציב אותי שראיתי את כולם עוזרים וידעתי שזה לא שאני לא רוצה, אני לא יכול!!!!! אף אחד לא מבין את זה רציתי מאוד לעזור בארגון ולהיות שותף באירוח של המשפחות אבל פשוט לא יכולתי כי חשבתי כל הזמן על אוכל וספורט ופחדתי שאם אני ילך לעזור באירוח - משהו ישתבש ואו שאני לא יאכל כמו שצריך או שאני יהיה רעב (ואני שונאאא להיות רעב כי זה מכניס אותי לאטרף) או שאני לא יוכל לעשות ספורט וכל מיני דברים כאלה דרך אגב, (אלא אם כן את רוצה להשאר אנונימית) איפה את גרה? נדמה לי שאמרת שבירושלים לא?

שאתה כל כך כבול, אני בהחלט מכירה את ההרגשות האלה ואת המצב הזה. אין לי זמן לפרט כל כך, בלי נדר כשאחזור, אבל אני אגיד בקצרה שאחד הדברים שהכי עזרו לי בריפוי היה דווקקא הקטע של נתינה לאחרים, ההרגשה הזאת שאתה נצרך, סומכים עליך, יש לך אחריות ואתה שווה משהו. זה צריך להיות מטרה מספיק חשובה כדי לתת את הפוש ולהתחיל... בהזדמנות אני אאריך. בכל מקרה כל הכבוד ליישוב שלך.. מזעזע מה שהולך היום. גם זה שהתבאסת מזה שלא עזרת מראה שיש לך מקום לחשוב על אחרים. אני גרה בפתח תקווה.זה מקום שקל להשאר בו אנונימי.. איפה אתה?(לא חייב..) שבוע טוב!