סתם מחשבות...

דיון מתוך פורום  הפרעות אכילה - תמיכה

03/09/2005 | 05:16 | מאת: מעיין 1

סתם רציתי לפרוק מה שאני חושבת... אני הגעתי למסקנה שאני לא מבינה יותר אף אחד וכמובן גם את עצמי... אנשים מסויימים אומרים לי בקשר לתפקיד שלי בצבא: שאני צריכה לעבור תפקיד... והיום אני יושבת עם חברה שלי ומדברת איתה והיא אומרת לי שאני מוותרת לעצמי...יואוווו אי אפשר להבין את העולם הזה...ואז אני אומרת לה...מה נראה לך שאני עושה בנתיים,החזקתי 10 חודשים בתפקיד אז לא נראה לי שאני מוותרת לעצמי...בכלל...ואני אומרת לה למה אני צריכה בכלל לסבול...זה לא יעזור לי בעתיד או משהו...והיא אומרת לי, שאני חושבת או שאני באשליות שיש דבר כזה רק אושר...ואני כבר לא יודעת מה אני חושבת בעצמי... ואז התחלתי לחשוב לעצמי שוב....למה אני חייה???אם: ההורים שלי כאלה קרציות שאני לא יכולה לחיות איתם יותר...עם החיים האלה שלא באמת טוב בהם...(לפעמים, אני מודה...),ושאף אחד בעולם הזה לא מבין אותי מהצד שלי!!!!!! אף אחד בחיים לא יכול להבין אותי מהצד שלי...כי פשוט ככה... לאף אחד אין הורים כמו שלי...לאף אחד אין חיים כמו שלי...לכל אחד יש משלו ולכן אף אחד לא יכול להבין את שלי... וההורים יכולים ליהיות כאלה קשים...וקרציות....אוףףףףףףףףףףףף והכי נורא זה שכל מה שאני מכניסה לפה אני רוצה להקיא אותו ולא מצליחה,ניסיתי כמה פעמים,אבל לא הצלחתי,ותמיד בא לי להקיא אחרי שאני אוכלת...ואני פשוט לא מסוגלת להסתכל במראה יותר זה מחליא אותי ופשוט בא לי לבכות...ואין לי מה לעשות עם זה... אבל עכשיו אני שוב מתחילה מן דיאטה כזאת...יותר לאכול מסודר(ארוחה אחת ביום)זה נראה לי מספיק..., אוף ואני לא יכולה יותר לסבול את החוסר הצלחה הזה...את הנפילות...את החוסר כוח רצון הזה... קיצר ליליה טוף לכולם... מולאן מה שלומך...מקווה שיותר טוב...דברי איתי... אוהבת מעיין

03/09/2005 | 17:22 | מאת: דניאלה

המחשבה שלך ליגיטימית... אני מבינה אותך שינו מצב שאני גם לא מאמינה באף אחד... ושאף אחד לא מבין אותי.. אבל אני מבינה אותך את מצב שבו את נמצאת כי אני הייתי בו שתיאשתי מהכל גם מהחיים .. רציתי לומר לך שהייתי מוכנה לעשות הכל רק לא להקיא בינתיים המון זמן לא הקאתי המון המון המון!!! זמן!! אני לא רוצה ליפול עכשיו כי אם אפול עכשיו אני אראה רק את התחתית של המחלה אני השמנתי אני חושבת עליתי על המשקל.. טעות ראשונה!! אבל זה לא מה שישבור אותי וגם אותך לא קבלי חיזוק וחיבוק חזק ממני אוהבת דניאלה

03/09/2005 | 18:34 | מאת: מעיין1

תודה חמודה... זה לא סתם מחשבה נכון...אלה מחשבות שילוו ומלוות אותי לכל החיים ואני לא יפטר מהן... קיצר מה איתך איך את שורדת בצבא? מתגעגעת אוהבת המוןןןןןןןןן ותמשיכי כך ואל תתייאשי עשית דרך יפה עד כה... מעיין