מטומטמת שכמותי

גם עכשין שהפרעת האכילה כבר מאחורי, אני עדיין מרגישה אותה שם נושפת לי בעורף. ואני מנסה לא להקשיב לה, אבל בזמן האחרון הכי תוקפת אותי יום יום..פשוט קול בתוך הראש שלי אומר לי "אולי תקיאי את מה שאכלת לארוחת ערב?" "אולי לא תאכלי בכלל" הכול מתחיל בלחץ שיש לי בעבודה, ואני מפרשת את זה ל: אני לא טובה מידי כי אני לא רזה מידי. היום צעק עליי לקוח וכ"כ נפגעתי ומיד חשבתי את צריכה דיאטה. אני יודעת שהמחשבות האלה הן היצר הרע שלי ואני לא ממש מיישמת אותן (אולי פה ושם הורדתי קצת פחמימות) אבל בזמן האחרון כמעט כול יום עולות לי המחשבות האלה בראש וזה מתחיל להלחיץ אותי.... החצי נחמה שלי שלפחות את החלק הקשה של ההחלמה שלי עברתי...או שגם זה החלק הקשה? אוף, אבודה.

סתם מענין אותי כמה זמן את מחזיקה בריאה

אלה בסך הכל שיירי קולות המחלה שעדיין נמצאים בך, והם יהיו בך תמיד עקב עברך החולני (וסליחה על הפסימיות). הניתוק המוחלט הזה של הקשר בין חוויות היום לעניין הרזון/דיאטה/אוכל - הוא-הוא הדבר הקשה ביותר לעשות במחלה המטומטמת הזאת. הרי מה הקשר בין גערה של מישהו לבין העניין אם את מספיק רזה או לא? והאם זה פועל גם הפוך? כלומר - האם כאשר מישהו מחמיא לך או מודה לך על השירות שקיבל, האם משמעו של דבר עבורך הוא שאת רזה מספיק ושאת לא צריכה דיאטה? אני מנחשת שלא, נכון?? אז רק העניין השלילי מדבר פה, הלא כן? מחלה מטומטמת, כבר אמרתי?? אם היה לך יום רע - תעבירי אותו. אח"כ יגיעו גם ימים טובים. מתישהו... תעשי לעצמך טוב! אלינור.

ב"ה אני רק יכולה לאחל לך הרבה בהצלחה ושתזכרי שאין או שחור או לבן כל יום מביא איתו משהו אחר ואני מקווה שהמחשבות האלה שלך ילכו וישקטו מיום ליום עד שלא תשמעי אף אחת מהן, כי מי כמונו יודעים שהן איומות. תמיד יש דברים מעשיים שעוזרים לנו להתרחק מהן, חפשי אותם והעסיקי את עצמך בהם, כי יכול להיות שלעת עתה הם יהיו המזור שלך נגד המתקפה.. המון אהבה יפה, זה שהן שם זה לא אומר שום דבר על ההחלמה שלך, כי היא עובדה והיא לא תאחר לבוא, למעשה את כבר בדרך לשם מתקרבת כל יום שעובר וגם אם יש נפילה זה לא אומר שום דבר, תמשיכי כאילו לא קרה כלום. כל לגיטימציה שתתני לעצמך תיקח את הלחץ ויכול מאוד להיות שגישה כזו תפחית משמעותית את תדירות המחשבות. שמרי עלייך ושבוע טוב :-)