דכאון...

אני יודעת שזה נושא שרוי במחלוקת וזה לא ממש מענייני הפורום, אבל פה אני מרגישה בבית לפרוק... זה קרה. זרקו היום אנשים מהבתים שלהם. החריבו יישובים שלמים. הגעתי ניום הביתה מאוחר ואני לא יכולה להפסיק לבכות. ראיתם בערוץ 2 את משפחת כהן? חברים שלי. כשהשלישיה שלהם נולדה עשינו משמרות לישון איתם בלילה כדי שהאמא תוכל לנוח. ראיתם את נוה דקלים? זה מקום שאני מרגישה בו בבית מחוץ לבית שלי. אני לא מכירה שם את כולם, וממש לא כולם מכירים אותי, אבל תמיד אני מרגישה שם בבית, בכיף בנוח.. ופשוט הולכים להחריב את זה... ועושים ממני פושעת. מטורף- אני צריכה לפחד משוטרים. כאילו אני איזו עבריינית. בטלויזיה הראו תמונות יפות, מרגשות, חיבוקים.. אני לא עושה הכללות, אבל אני מרגישה שהמדינה מתיחסת פה לכמות עצומה של אנשים כמו אל זבל. לרגשות שלהם, לרצונות שלהם, לקול שלהם. אני מצטערת, אני יודעת שזה לא מקום לפולטיקה, אבל בשבילי זו בכלל לא פוליטיקה, כמו בשביל הרבה מסכנים אחרים. זה אחד הדברים היותר אישיים וכואבים. תחושה של חוסר התחשבות. זה עוד לא נגמר, אבל תחושה של בדרך לאובדן. הרבה כעס, הרבה תסכול. לא ישנתי בכלל כבר 30 שעות,ולא נראה לי שאני אצליח בזמן הקרוב. ואותי אפילו לא זרקו מהבית.

כל מה שנעשה פה במדינת ישראל ברובו, הדרך שבה נוקטים מעוותת הזויה לגמרי ואני חושבת שאם היו פועלים אחרת גם אם לכאורה היו מחליטים על אותה תוצאה או מטרה או מה שזה לא יהיה, אני חושבת שזה היה משנה המון וגם אחרים היו מגיבים אחרת לגמרי, כי ככה זה למטבע תמיד יש שני צדדים. האמת שגם אני בכיתי בעיקר כשראיתי את החיילת הזאת, זה הדבר שהכי נתן אישור למה שאני מרגישה, כי סביר להניח שגם היא הרגישה את הטירוף הזה ובשביל זה היא בכתה ולא בכדי, יש פה עצמה של אטימות שקצת קשה לתאר במילים והאמת שאני לא בעד אף אחד.. אף אחד מבחינתי לא טלית שכולה תכלת, אבל אני מסכימה שיש דרך לעשות דברים אם בכלל, ואני חושבת שבהתחשב בכל מה שההסטוריה היהודית עברה, זה היה מיותר ואת יכולה להרגיש חופשי להביע את דעתך אחרי הכל מה שמניע הפרעות אכילה להתפרץ ולשלוט הם כל מה שאנחנו חווים ועוברים מסביב, זה בכלל לא קשור באוכל כמה שזה נשמע אבסורד להגיד. אני אמוד מצטערת על כל המשפחות האלה, אני מצטערת על הדרך ואני מצטערת על זה שאנחנו אף פעם לא לומדים ואני תוהה למה בעצם אני בטוחה שאין לנו כוונות רעות אבל יחד עם זאת אנחנו לא משנים, אז איך אנחנו באמת רוצים שינוי עם כל מה שאנחנו עושים נובע מהתגוננות ומפחד???? גם לי יש הרבה שאלות.. יפה, חיבוק ענקי אוהבת אותך סופשבוע נעים

אני אומר את זה ממש בכאב לב אבל התקשורת שלנו ממש מסריחה בושה וחרפה איך הם הציגו את אלה שהתפנו אז צעקו קצת על החיילים אז תלו שלטים על הבתים שכתוב בהם את שם החייל שגרש אותם אני רוצה לראות איך הכתב המגעיל ששמעתי ברדיו מתנהג אם יגרשו אותו מהבית הוא לא יצעק???? הוא לא יקלל??? אני מסכים שבאמת לא צריכה להיות אלימות וצריך להבין את החיילים שהם בסך הכל ממלאים פקודה אבל איך בכלל יש לכתבים זכות לתקוף אנשים שגירשו אותם מהבית אחרי 25 שנה ולהגיד שהם התנהגו לא יפה??? ולא רק שכל הזמן מציגים את הפן השלילי ואת המקרים ה"אלימים" - הם גם כל הזמן מחפשים כל סיפור קטן שצעקו קצת או עשו משהו ועושים מזה הו הא כאילו מה קרה זה היה פשוט מגעיל לשמוע כל הזמן את השדרן באולפן שואל את השדרן בשטח "האם רואים כבר אלימות", או "איך אתה מגדיר את הפינוי מבחינת האלימות שהיתה?" ואז הכתב עונה לו "הצבא אומר שזה פינוי שקט אבל לדעתי אם זה פינוי שקט אני לא יודע מה זה פינוי יותר רועש..." בושה וחרפה!!! מה זה האם רואים כבר אלימות? כשאומרים "כבר" מתכוונים לזה שבטוח יהיה אלימות אבל היא "עוד לא הגיעה" למה התקשורת כל הזמן מחפשת את הסיפורים הלא יפים שקרו בסך הכל זה עבר בשלום והתושבים לא עשו הרבה בעיות אני רוצה לראות את הכתבים איך הם יתנהגו כשיפנו אותם מהבית תסלחו לי אבל זה היה ממש מגעיל ודחוה לשמוע חדשות בזמן האחרון אני עוד לא נרגעתי