אוףףףף.........:(

אוף כל כך רע לי ובא לי למות כל כךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך..... אני לא יודעת אפילו למה אני כותבת את זה פה פשוט אני חייבת לשחרר את ההרגשה המגעילה הזאת.....אני כבר 3 ימים בבית מהמחשב לטלויזיה...וגם כשחברות שלי בבית אחרי שהן חוזרות מהצבא...אין להן כוח...ואני עדיין תקועה בבית ולא מצליחה להעסיק את עצמי...ואני חוזרת לצבא מחר עם הרגשה רעה כזאתתתתת..... אוף החיים כאלה מבאסים.....אני כל כך שונאת אותםםםםםםםםםםםםםםםםםםם.... ואני מזה מנסה לא להוציא הכל על אוכל...לא להתנפל על האוכל...לא אכלתי היום כמעט כלום...רק אבטיח בנתיים...אתמול לא הצלחתי להחזיק את עצמי אבל אני מנסה היום...ואולי מחר ואולי מתי שהואאאאאאאאאאא קיצר נמאס לי פשוט מהכל...אלה הימים שפשוט בא לי להיעלם מהעולם הזה לתמיד... פשוט להיעלם...מה ביקשתי סה"כ.....למה העולם או החיים האלה כאלה אכזריים.... אוף...אני ינסה לחפש מה לעשות אולי נמצא...ואולי לא!!! מה שלום כלוןןןןןןןןןןן???? אוהבתתתתתתת מעיין :( :( :(

אני עזבתי אתכן לשבועיים בנתיים....מקווה לעבור אותם בשלום...או שבעצם לא... הילה-רציתי לומר לך שבאמת אני משתפת חברה אחת שלי במה שאני מרגישה וכמעט בכל מה שעובר עליי...והיא באמת מנסה לעזור...נראה מה יהיה בסוף..... לכולם פה....אוהבת את כולכם................. מעיין

אני מאחלת לך שבועיים קלים ממש... המון אהבה :-) זכרי, שום דבר לא באמת סוף פסוק...

במוצאי תשעה באב נפתרה מישהי שאני מכירה, מישהי קדושה למדי אם היא נפטרה במועד הזה, מישהי שמאוד רצתה לחיות והזמן לא נתן לה אבל היא עשתה הכל כדי להרוויח עוד רגע אחד קדוש עם בעלה, בתה ובנה. זה גורם לי לפעמים לחשוב בתור אחת שכל הזמן זלזלה בחיים בדיוק מהמקום שממנו את כותבת הודעה כל כך כואבת ואני תוהה מה אני כבר יכולה לומר שלא אמרתי מאשר לחבק אותך וירטואלית ולומר לך שיש תהליך ויש מסע וקורים בו נסים כי נסתרות דרכי האלוהים, היום רע והכל שחור משחור, מחר סביר, מחרתיים בעננים והעתיד ורוד ממש, כל זמן בעל אופי שונה כי ככה זה בחיים, השאלה אם את מסוגלת לקבל את החלקיות הזאת ולהבין ששום דבר הוא לא סוף פסוק, היום רע לך מחר יכול להיות אחרת וכל רגע הוא רגע חדש באמת. בכל מקרה, לי, בגלל ההכרות שיש לי עם החלק שלא מוכן לקבל מוות ודי נשאר אדיש שזה קורה כי אני לא מסוגלת להתחבר לזה מהסיבות שלי ולא ניכנס לזה, לראשונה הבנתי שזה כואב, לראשונה בכיתי כשמישהו הולך ובאופן אבסורדי אני שמחה שזה קרה כי זה חיבר אותי לגוף, זה חיבר אותי לחיים להבין שיש רגשות בפנים וצריך לתת להם ביטוי כי אחרת זה מעיד על עצמי שאולי אני קרח?... אני לא באמת יודעת, אבל עד היום אני חושבת שבמובנים מסויימים גם אני חשבתי שמוות יפתור לי הרבה בעיות בחיים והחיים הוכיחו לי שככל שהתנגדתי להם סבלתי יותר, ככל שזרמתי עימם הם חייכו לי וגם לאישה שנפרדה מאיתנו כי למרות הכל היא עשתה הכל כדי לחיות בשמחה עד הרגע האחרון וכך היה ומבחינתה ואני מניחה שיש עוד סיפורים כאלה, זה היה חלק מלזרום, היא לא נאבקה בזה מתוך הכרות עימה ובשביל זה ברוך השם היא לא סבלה כמו שהיא הייתה אמורה לסבול אם היא הייתה נלחמת בזה. מוות לא פותר שום דבר על אחת כמה וכמה אם זה בא ממקום כל כך לא נכון ושתינו יודעות זאת היטב. האישה הנפלאה שסיפרתי עליה היא נקודת אור רצינית בחיים שלי בכך שהיא גרמה לי להתחזק ולהאמין באלוקות ובכוח החיים, כי היה לה כוח רצון ונחישות שקשה לי לתאר במילים מול התמודדות לא פשוטה במחלה איומה ואכזרית, אני מספרת לך את זה, כדי שתביני שגם לך זה יכול לקרות חס וחלילה חס ושלום ולא תדעי מאיפה, רגעים שפתאום תהיה לך תקווה חדשה והשחור כבר יתבהר ויהפוך לצבע אחר, את אף פעם לא באמת יודעת, אלא אם כן תחליטי שזה ככה וזהו וזו בחירה לכשלעצמה, לכן חשוב לחיות את הרגע הזה במלואו, כנראה שלא סתם אומרים.... כי החיים הם באמת לא תמיד צפויים, כמעט תמיד לא. ולא תרצי לסיים אותם בלי לפתור, בלי להיות שלמה עם עצמך.. נכון?.. אם כן, רק זכרי לעת עתה שיש מה לעשות ואולי זה יהיה לתקוותך. המון אהבה יפתי, אני מקווה שהמצב השתפר... שלך :-) לילה טוב