עצוב לי..

מרגישה מגעיל פיזית ונפשית מרגישה ריקה מתוכן, חסרת משמעות לא מצליחה למצוא את שביל הזהב וכבר מיואשת מהחיפושים. סתם פתאום נתקפתי בעצבות... המחשבות לא מפסיקות והניסיונות ללא הצלחות... מרגישה על סמים שאני מזריקה לעצמי. סמי שנאה ורעל. אולי נהייתי מכורה אליהם?!

גם לי קצת עצוב אני כל היום בבית מתחרפנת לא מוצאת את עצמי, לא יודעת כבר מה טוב לי ומה לא... למה עצוב לך?סתם תחושת ריקנות כזאת? מה קורה?ספרי...

באותה מידה אפשר "להזריק" חומר אחר אפילו שקשה כמו מילה טובה טובה טובה לעצמך. יש מצב? זה עניין של תרגול, הרעל הזה גדל והתעצם מתרגול, אחרי הכל... תחשבי איזה כוח ואיזה עצמה תהיה לך אם תחשבי הפוך אני לא מאשימה אותך החברה שלנו לא תורמת בזה אבל את גם לא חייבת לשתף פעולה עם זה. זה בידיים שלך!!!! המון אהבה יפתי וגם לך מעיינוש תרגישו טוב זה יום לא פשוט גם לי הייתה מועקה בלב כל היום אבל אני לא מגדירה אותה באופן שבו אתן בחרתן להגדיר... זה רק עוד יום, זה לא אומר שום דבר על מי שאנחנו באמת ובהחלט לא סוף פסוק...

גם לי קצת עצוב אני כל היום בבית מתחרפנת לא מוצאת את עצמי, לא יודעת כבר מה טוב לי ומה לא... למה עצוב לך?סתם תחושת ריקנות כזאת? מה קורה?ספרי...לא יודעת אם אני יכולה לעזור, כי אני לא מצליחה לעזור לעצמי, אבל אני ינסה...מה יש להפסיד...

את מרעילה את עצמך אותו דבר שאני צרכה את הרעל לחיות... וכך אני מרעילה את עצמי אוהבת דניאלה

ואת כולם אני יודעת. כן אחד מהם הוא האובססיה הזאתי אבל יש עוד ערוצים שמנתבים את ההרגשה הזאת וגורמים לה להתעצם. אני מנסה לעבוד על זה, אבל זה קשה. קשה מאוד. יודעת שמיום שישי אני ארגיש יותר טוב בחלק אחד אבל עדיין בחלק הכי קשה צפוי עוד קרב ארוך ומייגע.