בולמיה

הילה שלום הופתעתי מהתגובות על מה שכתבתי לך, ולכן אני רוצה להבהיר את עצמי. את בתי אני אוהבת יותר מכל דבר שבעולם, אני מוכנה לעשות הכל כדי שהיא תהיה מאושרת, ואפילו אם אלו רסיסים קטנים של אושר. יש לנו יחסם נפלאים, היא מספרת ומשתפת אותי בכל הקורה בעולמה, ואפילו נתנה לי הצצה לעולם הבולמיה. היא ספרה על התחושות, והרגשות שלה, ועל הפחדים בקשר לעתיד שלה. אני כלכ כך מזדהה איתה ורוצה לעזור לה , ומצד שני אני חשה כל כך הרבה תסכול וכעס על עצמי, שאינני יכולה לעזור לה, וזה מוביל לערבוב הרגשות שלי איליה. אני יודעת שמהצד זה נראה כאילו היא צריכה רק לרצות, ואז תתגבר, אבל המציאות מאוד מאוד שונה, ואני כועסת על כל העולם למה הילדה היפה והמיוחדת שלי,היתה צריכה לחלות במחלה האיומה הזו, ולהתמודד כל יום מחדש עם חרדות,ופחדים, במקום להינות מהחיים.אני לא שונאת אותה, אני שונאת לראות אותה אוכלת לידי, ללא כל גבול, וללא עצירה, אפילו ללא כל הנאה מהאוכל.מה עוד שהיא אוכלת כך רק לידי ובבית, בחוץ היא לא אוכלת כלום, ליד אף אחד.אני יודעת שזה מראה שהיא מרגישה נוח לידי, אבל הייתי רוצה שהמצב הזה יעלם, אני רוצה את בתי המחייכת ומלאת שמחת חיים.

כל הכבוד לך את אמא מדהימה!!! אני חושבת שלהרבה הורים יש המון מה ללמוד ממך אני ממש מעריצה אותך!!! זה היה ברור שזו הכוונה זה רק לא נשמע הכי טוב.. בהתחלה.. אני חושבת שבסוף כולן הבינו.. תמשיכי בעבודה הטובה הבת שלך ברת מזל שיש לה אותך ואני מניחה שהיא יודעת את זה...!!! אני ממש מתפוצצת פה מגאווה בך קשה לי להסביר.. את הגיבורה שלי!!! מולאן!

סימה אימא יקרה אני מבינה את מה שכתבת על זה "ששונאת.." גם אני אומרת לאימי שאני שונאת אותה וזה בגלל אותו הרגע אני מבינה אותך את שונאת את המצב ואת המחלה הזאת ושאת רואה את הילדה שלך את רואה את המחל העצמה הלוואי שיו לי היחסים שיש לך עם ביתך כי לי ולאימי אין כל כך הרבה יחסים כי אני אוטמת את עצמי כדי לא להכאיב לה אני רואה כמה לך כואב אז אני לא רוצה שלאימי זה יכאב אימי סבלה מספיק אני חושבת ראיתי את אימי ותמוטטת מול העיניים שלי שהייתי במצב גרוע לא אתן לה עוד פעם לכן בכל נפילה או כאב יש לי את הפורום פה או את החברה הטובה שלי שאני מעריכה את מה שהיא עושה למעני... ולא משתגעת כמו שאני משתגעת מהמחלה... מבינה אותך ואם הבת שלך מספרת לך זה סימן שהוא סומכת עלייך והיא מרגישה נוח איתך כי אני לייד אימי לא יכולה להראות לה מה עובר עליי ולא יכולה לספר לה כלום- אני מקווה שכמה מזל יש לך!! אוהבת דניאלה

אני ממש לא התכוונתי לומר שאת לא אוהבת אותה ונראה לי שלא הבנת את המסר שלי נכון כי אני הבנתי אותך לגמרי וניסיתי להסביר באופן הכי פשוט מה באמת נכון להיות ניתן לעשות, אגב אני לא כל כך בטוחה שלא הייתי מתחילה הליכים לאשפוז וזה משהו שאת יכולה לטפל בו בניגוד לרצונה, יש מצבים שזה נראה לי הכרחי אפילו שהיא לא תאהב את זה. ואני יודעת שאת אוהבת את הבת שלך מאוד אבל לעיתים כשקוראים משהו מבינים משהו אחר לגמרי וכשאמרתי שזה אנושי אני התכוונתי לשנאה למחלה, כי בלתי אפשרי לאהוב משהו כל כך הזוי ורע. אני עדיין חושבת שלהתעמת מול השנאה הגדולה למחלה, היא הדרך לקחת את השקט הטרוריסטי הזה ולחבק אותו כשזה קורה, ממש כזה קורה. זה שהיא מספרת לך זה לא עוצר את זה וזה אל אותו הדבר וזה ההבדל, זה מאוד חיובי שהיא מספרת לך אבל עדיין בולמיות ואנורקסיות אלופות בלהסביר ולנתח פסיכולוגית, תכלס הן רק מסבכות את העניינים והן מספרות את זה תמיד באופן שבו זה יהיה תירוץ וסיבה מספיק מוצדקת ללמה לא לצאת מזה, אני יודעת כי הייתי שם לצערי. וזה ההבדל. אני מאוד מקווה שהבנת למה התכוונתי ברמת היישום של זה. אבל אני חושבת שיש מקום להתערב ונראה לי שזה מה שיחזיר את הילדה שלך לחיים. אני כמעט בטוחה אם את צריכה משהו אני פה.. המון אהבה יפה... :-)