לדניאלה
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
דניאלה, קראתי את המכתבים שלך להילה, והייתי חייבת להגיב, אם לא איכפת לך... תגידי לי מה את חושבת על המכתב הזה אם את רוצה. אני נמצאת בערך באותו מצב שלך, גם אני בת 18 גם אני מקיאה,גם אני מרגישה חרא ושאני הולכת להתפוצץ, אבל אני נמצאת במקום אחר. גם אני לא רציתי להכביד על אנשים שקרובים אליי-במחשבה שיש להם מספיק צרות משלהם והם לא צריכים גם אותי על הראש שלהם. אבל זה לא נכון, האנשים האלו, הם המשפחה שלך, שאוהבים אותך יותר מהכל, ורואים שעובר עלייך משהו, כן הם כן רוצים לדעת מה איתך, מה עובר עלייך, איך את מרגישה ואיך אפשר לעזור לך, כי הם רוצים לעזור, הם לא רוצים שתישארי במצב מחורבן כמו שאת עכשיו. כשאני סיפרתי לאמא שלי על ההקאות, היא בכתה, שאלתי אותה, למה? אם היא כועסת? מאוכזבת? עצובה? היא ענתה לי ככה: "אני שמחה. אני שמחה כי עד עכשיו לא ידעתי מה הבעיה, חשבתי שהקשר בינינו דפוק, וככה זה ואין מה לשנות, אבל זה לא נכון, ואני שמחה שסיפרת לי את הבעיה ואנחנו נעבוד עלייה ובסופו של דבר גם את גם אני וגם שנינו ביחד נתחזק והכל ישתפר ולא ישאר ככה". אני לא אומרת שעכשיו הכל טוב ויפה והעולם ורוד - ממש לא. אבל יש לי מי שעוזר לי שלוקח אותי למטפלת שלי שעוזרת לי ואני אוהבת אותה ויש מי שיודע ואני לא צריכה להתמודד עם הסוד הנוראי שלי לבד-וזה המון. אמרת שיש לך מישהו, שאת אוהבת מאוד ואת חייה בישבילו. זאת טעות תיזהרי!! היה לי חבר שאהבתי אותו בכל ליבי והוא עזר לי מלא, הוא היחידי שידע על ההקאות ועל שאר המעשים שלי, הוא שכנע אותי לספר לאמא שלי, ובאיזשהו מקום הוא הציל אותי, אבל כמו כל דבר גם הקשר הזה נגמר, זה הרי היה ברור שלא נתחתן או משהו כזה, ונפלתי חזק. הדיכאונות וההקאות חזרו לא כפליים אלא כפול 10, ואני עובדת עכשיו מאוד חזק כדי להרים את עצמי מהנפילה העצבנית הזאת. תיחיי בשביל עצמך, כי בסופו של דבר את קמה בבוקר לבד,את הולכת לישון לבד, ואת גם תמותי לבד. את חייה את חייך בשביל עצמך אם תירצי או לא. תעברי את התהליך הזה, אפילו אם הוא ארוך ומייגע וקורע ומתיש כי כמו שהילה אמרה, אם באמת רוצים ועובדים על זה, זה נגמר, ואני מאמינה להילה, או לכל בחורה שהיו לה הפרעות אכילה והוכיחה שאפשר לצאת מזה. גם את תצאי מזה, אני בטוחה.
לפעמים מישהו צריך להאיר מהצד... בהצלחה לשתיכן המון אהבה הילה