הילה- שבתי לארצינו הקטנה ואני צריכה עידוד דחוף...

אז זהו שבועיים עברו להם שבועיים שאכלתי ללא הפסקה דברים משמינים בטירוף כן, אני יודעת שזאת חופשה ושזה מותר אבל לא יכלתי להפסיק לחשוב על זה שאני עוברת את הקלוריות שהתרגלתי להכניס לגוף את זה שאני לא עושה ספורט את זה שאני משמינה, שהבטן נפוחה... כמובן שהיום כבר הייתי שעתיים בחדר כושר לשרוף כמה שיותר קלוריות, אבל מה כל זה שווה אם אני רק מכניסה לעצמי M&M'S כל היום??!?! בקיצור מצבי הנפשי מתחיל להיות קשה ואני חייבת עידוד והרגעה חייבת לדעת שזה לא כל כך נורא...או שזה כן...

נורא?? הרי אין שום דבר שהוא יותר נורא מאשר כל היום לחשוב על איך שאנחנו נראים, כמה אנחנו אוכלים, איך נעלמים, איך המשקל נמס ושכל דבר בערך מסתכם באיך שזה נראה כלפי חוץ וכמה אנחנו באמת שווים או מוצלחים או ראויים ושזה באמת יסתכם אך ורק בקליפה חיצונית שממילא נועדה להתכלות. אני לא חושבת שיש דבר יותר נורא מזה. כי אז זה בעצם אומר שאין שום דבר בחיים חוץ מזה.. לא נותר מכאן אלא להמשיך ולשקוע יותר ויותר עמוק בדיכאון או להחליט שאני היום לא משתף פעולה עם הדבר האיום הזה, כי אני מאמין, אני מאמינה שזה יכול להיות אחרת ושאני יכול/ה להרגיש טוב עם עצמי כפי שאני. אם תגיעי לברירה הזו... הרווחת ובגדול!!!! אני אוהבת אותך שמרי עלייך ואל תשכחי זה ממש בריא לאכול!!!!!!ורצוי!!!!

אני ממש מנסה לא לחשוב על זה יותר מידי ולא להרגיש יותר מידי רע עם עצמי גם כשאני חושבת על זה אבל איך לעזאזל אני יכולה לעשות את זה עם הרגע למשל, סיימתי צלוחית עם M&M'S ומיד אחריה צלוחית גלידה? אין גבולות...הכל קיצוני... אני יודעת שלוקח כמה ימים עד שמתחילים לחזור לאיזון ואני באמת משתדלת לחשוב בכיוון החיבוי הזה שהכל בסדר, ושלא קרה כלום אבל אני רק רואה את הבטן נפוחה וכבר בא לי למות... לובשת את הבגדים הכי גדולים בעולם כדי שאף אחד לא יראה...