לכל הבנות שלפעמים מרגישות שזהו זה נגמר...

אני אתחיל שוב כמו במכתב בראשון שכתבתי שמי דניאלה אני בת 18 יש לי הפרעות אכילה אני כבר שנה במצב שלא בשליטה ובכל יום שעובר קשה לי יותר ויותר ואני יודעת מה זה קשה בכל יום אני מרגישה שאני רוצה לתלוש לי את השער מהראש אני רוצה זהו להפסיק לילחם כי למה לילחם אם אני יודעת מההתחלה כי זה לא יעזור? כי אפילו אם תלחמי בזה עכשיו במצב של משבר בעוד כמה שנים זה יכול לצוץ שוב אז למה אם אני יודעת בבטוח זה לא יחזור?? אני שונאת להתעקש על דברים שאני יודעת שאני לא מצליחה אבל אני עקשנית באמת אני עקשנית מאוד ואני נלחמת בכל יום לא להקיא באמת וזה קשה מאד אני יודעת זאת אבל משהו מחזיק אותי שלא אחליט שזו לעשות את המעשה וכל הסבל יגמר ויפסק יש לי אדם שאני אוהבת מאד מאד ואכפת לו ממני ובכל יום אנחנו מדברים אולי שעתיים שלוש שעות ביום אנחנו מדברים יש לנו קשר טוב מאד שהוא רואה אותי הוא אומר לי שאני לא כמו איך שהייתי בעבר לפני 10 שנים אז הייתי בת 8 הייתי עם חיוך על השפתיים לא הבנתי מה זה כאב העיניין בכל זה שיש לי מטרה והמטרה היא לעזור לעצמי- בדרך שלי לא כולם יתמכו בגישה שלי לפתור את הבעיות שלי אבל כך אני מרגישה שאני יכולה לפתור את הבעיה ואני אדבוק המטרה שלי לנצח אבל עבר עבר שנה אני מרגישה שאני נעשה חלשה מיום ליום הייתי אתמול בבית קפה היה שם כיסאות ועץ בלי ריפוד ישבתי וזה כאב לי מאוד בישבן מכיוון שאין לי בו ריפוד לכאורה המצב הזה השפיע על חיי בזה שאני לא יכולה להנות מהאוכל כמו פעם בזה שלבית קפה עם חברות אני לא יכולה כי לא נוח לי לא נדבר להיות בחוץ קר יותר מידי ואפילו לכולם נעים לי קר כי ירדתי הרבה במשקל ואני לא יכולה לשמור על חום הגוף שלי אולי בגלל האיבוד המשקל הרב אבל רציתי להגיד לכל הבנות קבעו לעצמכן מטרה תגידו מהיום ככה ככה ככה ככה אני עושה כדי להטיב את איכות חיי שלא אחייה ברחמים עצמים על עצמי למה אני ככה ולמה אני אני רוצה למות למה אני חיה לא טוב לי די נמאס אני אדפוק לעצמי כדור 9 מ"מ בראש אני אעשה מיקסים של כדורים ואלכוהול וזהו אני אגמור הכל ודי נמאס לי לילחם במחלה הדפוקה הזאת אבל אנחנו יכולות לילחם בה כי האדם הגורם אנושי יש לו כח וכח גדול בזה שהמחלה שלטה בנו ואנחנו נתנו לה לשלוט בנו היא מצליחה אז כי אנחנו רוצות לעזור לעצמנו עליינו לילחם בה להגיד לה מי פה ולעזור לעצמנו כי ללא העזרה שלנו זה לא יפעל ויעזור.. קרתי ספר והיה רשום שם את תפילת השלווה אם תגידו אותה פעם ביום אולי זה יעזור או במצב שקשה לכן.. אלוהים! תן לי את השלווה לקבל את בדברים שאין ביכולתי לשנותם, האומץ לשנות את אשר ביכולתי והתבונה להבחין בין השניים. אם נתמיד ונחזור זה יפעל ויעזור! לא נתתי התחייבות שזה עוזר אבל אולי זה יעזור לכן בנות כי אני יודעת שזה קשה אני בכל יום נלחמת עם המחלה הזאת וזה קשה אני יודעת אני מאמינה בכל אחת מאתנו יש את הכח ויש גם את הרצון לעזור לעצמה ולנאת מזה אז עשו מאמץ אולי תחשבו על אדם כמו אדם שאני יודעת לא יאכזב אותי לא יברח לי שישאר איתי כל הזמן גם שרע לי גם שטוב לי אז אני חושבת עליו כדבר שבשבילו אני ממשיכה לחיות- אני לא עושה מעשה נבון כי ביום שהוא יפגע בי אני אמות

זה תמיד היה ההמנון שלי וזה עבד.. אבל זה הרבה זמן ... לגבי מוות יקירה רק בשביל הספק שמוות לא קיים ....אז מה?? תחזרי לפה?? אז בשביל זה למות? עדיף להישאר ולעבור את זה כי זה יהיה רק יותר גרוע מה שאני מנסה לומר שאפשר לצאת מזה ואפשר לחיות חיים אחרים .. אין טעם לחזור לפה שוב ושוב.. אני כבר הפסקתי להאמין בחזרה הזאת ואני מקווה שהיא לא תחזור על עצמה לשם כך את חייבת להיות נאמנה לחיים שלך עכשיו... העקשנות לא מובילה לשום מקום ואת תתפלאי הרבה דברים נעלמים ומשתחררים רק כשאנחנו מרפים זאת פשוט עובדה .. ברוב המקרים זה מה שקורה .. ולכן האחיזה הזאת במיוחד בהפרעות אכילה אינה מועילה.. אז בינתיים תמשיכי במסע הזה כי הוא חשוב תתמקדי בריפוי שלך ולא באיך להרוג את עצמך כי זה הכי קל.. זה תמיד הכי קל.. תחשבי הלאה ואל תתעלמי ממה שקורה לך עכשיו המון אהבה הילה