אז הנה קצת מידע עלי

סבלתי מבולמיה במשך כשלוש שנים. זה התחיל מגיל 17 ונמשך עד אחרי הצבא. לפני כן לטעמי היו לי גם קצת תסמינים אנורקטיים. היום אני יודעת את הסיבות למחלה, ומה שמצחיק זה שנהייתי מודעת אליהן רק לאחר שהפסקתי לחפש אותן. אני כבר כמה שנים ללא בולימיה, להוציא מעידה אחת או שתיים (אולי שלוש?). אבל נהייתי אובססיבית בדברים אחרים. החשיבה שלי היא אובססיבית, וזה די חדש לי כי לפני הפרעת האכילה לא הייתי כך. הייתי אדם די אדיש שלא מודע לרגשות שלו, ולפתע אני סובלת מרגישות יתר וחרדתיות. אני מרגישה שזו לא האני האמיתית. לא ככה אני מכירה את עצמי. נהייתי פרפקציוניסטית ללא תקנה. תואר ראשון בהצטיינות, עבודה בהצטיינות. והכי מצחיק זה שאני עוסקת בין השאר בתחום בריאות הנפש. סרבתי לראות עצמי כחלק מהקהילה של סובלים מהפרעות אכילה שכן זה מאחורי (יצאתי מזה בזכות כוח רצון אדיר שלי שכן הייתי ברמת מחלה לא קלה) אך אני מרגישה שזה השפיע עלי לכל החיים והחלטתי שאולי כאן אני אמצא מענה . וללינוי, לדעתי זו הפרעה שבאה והולכת לפי תקופות , ואכן יש להתמודד איתה, או עם ההשלכות שלה כל החיים.

דלוש מתוקה אני מעריכה מאוד אנשים כמוך אני לא יודעת איך הצלחת אבל אני יודעת כמה שהפרעות אכילה זה עסק מסוייט למדי ולא זה ממש לא מפתיע שאת עוסקת בנושאים שקשורים לבריאות הנפש, זה אפילו הולך ביחד. בעקבות המחלה המודעות מאוד נפתחת, אנחנו חשופים לאזורים בתודעה שלנו שאנשים אחרים עם בעיות אחרות בדכ לא חשופים להם ולכן זה הופך אותנו לאנשים מאוד פגיעים. לגבי אובססיביות וחרדה אני לגמרי יכולה להבין את זה אני חושבת שמעבר לכל הפסיכולוגיה בגרוש שאפשר לטחון על למה ואיך זה נכנס לחיים שלנו ומה זה בעצם משרת אותנו יש דברים שברמה המעשית אנחנו חייבים לעשות כדי שזה יתרחק כמה שיותר מהחיים שלנו כמו למשל לעשות מדיטציות, לחשוב חיובי, לאמן את עצמנו להרגלים חדשים בשעת כאב או קושי להישאר בכאב ובקושי, להיות מסוגלים לראות מבעדו להחליט שזה שירת אותנו עד עכשיו ושעתה הם אינם משרתים אותנו נאמנה, זה הזמן להיפרד. נשמע מאוד פשוט להגדיר את זה במשפט היישום של זה הוא לחיים ואין לו חוקים ואין לו זמן מה שעובד בשבילך זה מספיק טוב וזה משהו שחייב לנבוע מתוכך בדיוק כפי שהחלטת שאת הבולימיה את מעיפה מהחיים שלך ואני מאוד מקווה בשבילך שזה לתמיד!!. כדי לגלות מה עובד בשבילך, מה מרגיע אותך עלייך לחפש ולחפש כמה שיותר, להתעניין כמה שיותר, יש מלא קורסים נפלאים של התפתחות אישית מצויינים לשלב שבו את נמצאת ויכולים אפילו להיות מהנים למדי כך שתוכלי למצוא דרך חדשה להתמודד עם הלוואי שנשאר לך. אם את רואה שזה מחמיר לא הייתי פוסלת לאיזשהי תקופה להשתמש בתרופות יש תרופות חדשות מצויינות וכמעט ללא תופעות לוואי ... אם את מחוברת לאלטרנטיבי, הומאופטיה יכול לחולל פלאים במקרים כאלה, אני ישמח להפנות אותך במידה ואת רוצה המון אהבה יקירה את מוזמנת לכתוב :-) ליל מנוחה הילה אגב, זה לא באמת אמור לחזור אני יודעת על עצמי שזה לא לתקופות זה פשוט נעלם אחת ולתמיד וזה ישאר כך!