לא יכולה עוד
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
אמרתי שזו שאני אחזור להפרעה שהתייאשתי שאין כוח הפסקתי טיפול והפסקתי לקחת את הכדורים הרמתי ידיים והכל שחור ועצוב. ואני נמצאת לבד עכשיו וכל כך רע כאן ומנסה רק להגיע ליעד ונכון ש38 זה מוגזם לילדה גבוהה אבל זה היופי הרזון הטהור הזה.. ומשכנעת את עצמי בשטיות ופוגעת. ואיך הם לא מוותרים עלי ובורחים איך אפשר לסבול אותי הגועל שבי הדפיקות והטיפשות השומן והכיעור איך לעזאזל אתם נשארים איתי איך?? אז חשבתי לשים לזה סוף כמו אפרת כמוך.. וויתרת הלכת הרמת ידיים ועכשיו את מלאך שם בשמיים וכואב לי נורא ורוצה להיות שם גם לעוף איתך.. אך זה לא יקרה לא מסוגלת לבצע כישלון-כמו תמיד. אין אומץ אז אחייה את חיי בסבל ככה כמו עכשיו ואשרוד אותם.
למה הפסקת את הטיפול הכדורים??...למה?? אם את רואה שהמצב הולך ומחמיר.... האמת שאני לא יודעת מה להגיד לך..למה את שונאת את עצמך כולכך?מה עשית? אם הם לא עוזבים ונשארים איתך זה רק אומר משהוו אחד: אוהבים אותךךךךך וה-ר-ב-ה!!!!!!!!! אני לא אומרת לך לכי תטפלי בבעיה אני יודעת כמה זה קשה... אפילו מייאש לפעמיים...אבל בסופו של דבר זה עוזר וזה משתלם!!! אני מקווה שתעזרי לעצמך.... ותקבלי את עצמך ככה כמו שאת לא פחות ולא יותר! את כותבת מדהים ואני בטוחה שאת יודעת... 38????... מה הגובה שלך אם אפשר לדעת???... תרגישי טוב.. המון חיזוקים.. מירית!!!
"לגמור עם הסבל".. - מה שאומר התאבדות בשפתך.. רק יוביל אותך לסבל הרבה יותר גדול .. אז אולי את לא מאמינה שיש אלואים ושיש חיים אחרי המוות.. אבל תחשבי טוב בשביל הסיכוי הקטן שיש חייים אחרי המוות והמוות הוא לא חידלון.. היית רוצה לקחת את הסיכון הזה שאחרי כל הסבל שלך כאן את תלכי למקום שתסבלי בו הרבה יותר.. פה לפחות את יודעת מה הכי גרוע שיכול לקרות.. את מודעת להכל.. אם תתאבדי את יכולה לללכת בשביל שאין לך מושג לאן הוא מוביל וכן יכול להיות הרבה יותר גרוע הרי אף אחד לא יכול להוכיח שאין חיים אחרי המוות..(לגבי להוכיח שכן תתפלאי אבל אפשר..) ומה עם כל אלה שלא ויתרו..?! את מוכנה להרפות איפה שהם מנסים לתפוס כל כך חזק.. זה החיים שלך.. והם עושים כל כך הרבה כדי להשאיר אותך בהם.. זה לא יהיה הוגן.. לא כלפיי עצמך בטח.. אבל גם לא כלפייהם... חוץ מזה שאף אחד לא יודע מה יוליד יום.. אני יודעת שכרגע את לא מאמינה שיכול להיות בסדר... תשאלי את הילה אם לפני שנתיים שלוש היא היתה מאמינה שאלה יהיו החיים שלה.. ולשאלתך הם נשארים איתך כי את חלק מהם כי הם אוהבים אותך כי את מדהימה וחכמה ומוכשרת ואת אדם טוב.. אני יודעת כי אני מכירה אותך.. ורק חשיבה מעוותת ולא אוביקטיבית גורמת לך לחשוב ולהרגיש ככה.. תביני שזה לא מה שקיים המציאות היא אחרת.. ואם תחזרי לטיפול אולי תוכלי לראות אותה... פשוט.. כמו שהיא..!
גוון מתוקה כמה פעמים חיפשתי אתך בכל יום מחדש אני פותחת את הבלוג שלך ובודקת אם כתבת משהו חדש האם את מרגישה אחרת מפעם האחרונה תנסי לא לוותר!! תנסי לא להרים ידיים במקום להרים ידיים ארימי את הראש למעלה ותראי כמה העולם יכול להיות נפלא ללא אנה ומיה בבלוג את מראה כמה את אוהבת את אנה ומיה- אני שונאת אותן הן מביאות לי בכל יום מחדש צער ,כאב, התביישות בעצמי ובמשפחה, מביאה אותי לחסרת אונים וחסרת ביטחון עצמי ובכלל גורמתי לי לחסרת ערך החיים וסחרת אהבה כלפי עצמי ולאחרם ואני הפכתילהיות מרירה ועצבנית מתוקה דבר אחד אוכל להוסיף שהנני רוצה לדבר איתך במסנגר ולשאול אותך כמה דברים אולי אצליח לעזור לך מתוקה בבקשה אל תרימי ידיים כי זה כל כך מפחיד לאחורה אני מסתכלת על המשפחה שלי סבתא איך רגמה לנו לכאב צער והפכה את כל העולם על פיה אחרי מותה.. איך בן דוד שלי מת לפני 4 חודשים בגלל האנורקסיה טוב אח"כ המשיך דניאלה
אני מצטערת לשמוע על הייאוש המוחלט הזה שאופף אותך, כמה שזה נשמע דבילי זה אופטמי שאת נותנת לכאב הזה ביטוי, באיזשהו מקום זה כבר עושה את שלו, עדיין זה לא סותר את העובדה שיש לך בעיה שיש להתייחס אליה ברצינות רבה, אני לא יודעת כמה את מתייחסת ברצינות ונותנת את הדעת לגבי הפיתרון של הבעיה יותר מאשר להגיד שיש לך בעיה. אני מניחה שכל הדבר הזה הוא סוג של תהליך ויש שלבים שבהם מגיעים למצב שהפתרון הופך להיות בוער מתמיד ואז זה מגיע ויש אפשרות להחליט לכאן או לכאן. אני רק מאחלת לך להחליט בתבונה, אני שמחה שיש בתוכך קול ששומר עלייך, אני רואה את זה כהצלחה בניגוד לראייתך שלך את הדבר ככישלון מוחלט. לאף אחד לא פשוט לחיות גם אם יש אנשים שההגדרות בכלל לא מזיזות להם ונראה שהם בכלל חיים בסרט אחד גדול, עדיין זה לא סותר את העבודה שבאמת לעיתים מאוד לא פשוט לחיות, להבין את עצמנו ולגדול מעל כל הקשיים, להבין שזה שם, שם ממקום של זכות להיות בהזדמנות מופלאה וקשה כאחד להשתנות, להשתפר, להזדכך וללכת הלאה. כל המילים שלי, יכולות לעוף באוויר, זה לא באמת משנה עכשיו בעתים כאלה של קושי ותסכול. אני לא יודעת כמה נבון להפסיק כדורים במצב הזה, מזכרוני כל הפסקה קיצונית כזאת שהייתה לי, עשתה לי בעיקר רע. אז אפשר לקרוא לשימוש בהם הרע במיעוטו, עדיין זה כמו קביים לתפקד ולמצוא את הדרך לריפוי, כי בלי זה, לא נותר אלא לפנות מקום לדיכאון שינצח וישלוט בך ואת תהיי לקורבן מסכן ואומלל, מבלי יכולת להביט באוכל ולהרגיש שמחה על ההילולה ועל החיים ועל העצמה שיש בהזנה נבונה. אני מאחלת לך שתתאוששי מהר ואל תאמרי נואש, כל החיים עוד לפניך, כמה שזה נשמע קילשאה והם באמת יכולים להיות אחרת, בדיוק כמו שאת כל כך מוכשרת בלכתוב ולתת ביטוי כל כך נוקב סביב כל הדימויים הכי קטלניים שאפשר לבטא דרכם את המחלה, באותה מידה את יכולה להחליט שאוצר הדימויים יכול להשתנות, בדיוק כפי שיצרת את עולם הדימויים הנוכחי שלך, באותה מידה את יכולה ליצור עולם דימויים חיובי ולאט לאט עם הזמן, לא יאחר לבוא והמציאות שלך תהיה שיקוף לכך וכל שנותר לך עתה הוא לנסות מספיק זמן, להיווכח ולראות לבד ... ומעל הכל לרצות, כי אחרת זה נדון לכישלון מוחלט. המון אהבה הרבה חיזוקים וחיבוקים אני מקווה שאת יותר טוב עכשיו אני
