שלום לכווולם!

מה שלומכן? דניאלה, מולאן סליחה על ההתעלמות... ושלום לכל /שאר האשנים המיוחדים פה! חבוקים גדולים!היי הילה! שלומי בסה"כ ממש טוב ברוך ה. סיימתי מועדי א של המבחנים שבוע שעבר, אני מקווה שלא יהיו לי מועדי ב... אז היה עמוס בטירוווווף ואז ישר נפלו המון דברים. אני לא רוצה לפתוח פה דיון בנושא אבל אנ רק אסביר שאני מאד עסוקה ומאד מוטרדת (גם ברמה המעשית וגם ברמה הנפשית) ממשהו שעובר כרגע על כל המדינה שלנו... ומי שהבין הבין... אני חושבת שלא זה הפורום לפתוח את הנושאץ אם מישהו רוצה פירוט באופן אישי אז בשמחה. לא הייתי עכשיו כמה ימים בבית. היו ימים מדהימים וקשים.. אבל באמת שבכללי שלומי בטוב. חבר'ה (כבר אי אפשר לפנות פה רק לבנות..) אני רוצה לצאת פה בקריאה נרגשת לכולן- לכו עוד היום להתמודד עם מה שמציק לכן... כבר ספרתי בעבר על אמא של י ועל הכ=בית שהיא גדלה בו. היא השתקמה וב" ה הקימה בית מדהים. היא בת44. אבל עדין יש דברים שהיא לא מצליחה להשתחרר מהם. ואני לא מדברת בכלל על ה"א. אלא מצוקות רגשיות, ודימוי עצמי אפסי וכל דבר שקורה לה בחיים מרמת זה ששוכחים לסדר את החדר ועד לביקורת קשה מצד הורים בבי"ס (היא מורה) גורם לה לחשוב שזה בגלל שהיא לא חשוב הולאנשים לא אכפת ממנה. אני מרגישה שלאחרונה זה התחדד למרות שבעצם נראה לי שה צמיד היה קיים רק שהים אני יותר מבינה את שורש הבעיה, ואני גם יותר מסוגלת להפריד שהבעיה אצלה בנושא הזה ולא בהכחר אצלי. מה שקשה לי זה שהרבה פעמים היא מצפה ממני לגבות אןותה ולכעוס איתה ולא תמיד אני מסכימה ואז היא עוד יותר מתבאסת ומתעצבנת. אני אל רוצה להמיות המטפלת שלה, היא לא מטופלת אציל, היא אמא שלי! אני חושבת שיש כאן גם בעיה אצלי באיך שאני תופסת את הדב5ארים, שאני מזלזלת בה הנרבה פעמים. אבל המצב הזה מאד מורכב לי. מצד אחד לעודד אותה לולכבד אותה ולהיות שם בשבילהומצד שני אני רוצה שהיא תהתיה שם בשבילי ולפעמים קשה לי לראות אןתה בתור דמות מספיק חזקה ואני לא מספיק מעריכה אותה. אני מיד חשבת שאני יודעת יוךר טוב ממנה. יש לזה כל מיי סיבות. אולי גם יש לי ציפנות גבוהות מדי ממנה, תמיד ציפיתי ממנה להיות מושלמץת. נאי זוכרת ויכוחים בתור ילדה קטנה שלא תתגיעד לי שהיא לא יודעת, כי אמהות יודעות הכל! וברור שזה שלב שצריך לעבור אבל אני חושבת שהיא יותר מדי הורידה את זה בעיני. יותר מדי הורידה את ערכה בעיני. אני לא רוצה להאשים אותה בזה, אני רוצה למצוא את הפתרונות אצל עצמי, כי שוב, אני יכולה לשנות רק את נקודת המבט שלי ואת התתמודדות שלי!! זאת סתם דוגמא לבית מקסים ותומך, וסתם בעיה רגשית קטנה שלא מצילחים להשתחרר ממנה. אני ואמתר את זה לא רק כדי להוציא, אלא גם שנראה מה ההשלכות של כל יום נוסף שאנחנו מחזיקות בתסביכים שלנו ולא מנסות להפטר מהם לשלום. מולאן- לא ידעתי שאת גרה בשדרות! איזה גיבורה.... מהתיאורים שלך להיה נשמע שגרת בשכונה הכי קלה בלי קשר, אז להוסיף על זה שזה בשדרות.. תהיה לך עכשיו גישה למחשב? אני מקווה שהירידה לאילת תהיה משחרתת ומחלימה ולא רק בריחה, כדי לדפוק ראש לפרוץ גבולות ולהשתחרר מהכל, כולל החיים הנורמליים.אני מקבלת את הביקורת שלך ושל דניאלה, אני אשתדל לא לנטוש ככה באמצע, אני זוכרת שאני עדיין חייבת לך תשובה על העניין של ה"א כמחלה, אני פשוט רוצה לבדוק את זה שוב סופחית ךלפני שאני מבלבמת אוותך. בינתיים שבתש לום לכום! תנוחו הרבה בשבת חיבוקים ונשיקות, שיר

את מאוד נבונה אפשר ללמוד ממך הרבה מאוד אני מרגישה צורך להוסיף ולומר לגבי כל העניין של ההורות בחיינו אנחנו בעצם גודלים להיות ילדים של הורים ואחכ הורים של ילדים, זוהי זכות מושאלת, אף אחד לא באמת שייך לאף אחד, מכעיס לחשוב על זה כך אבל זה נכון, אנחנו לא יותר מאשר משלימים ושיקופים אחד לשני וככל שהקשר התאי שלנו עמוק יותר כך האתגר מסובבך עוד יותר. אנחנו מצפים מהם בצדק או שלא בצדק להיות כמו אלוהים בשבילנו והם בעצם אנושיים בדיוק כמונו, הם לא תמיד מצליחים והם הרבה פעמים טועים ומפוחדים כמו ילדים קטנים. היום אחרי כל כך הרבה זמן אני יכולה לראות את זה כמתנה כי זה גורם לי לחשוב ולהאמין שבזכות זה גדלתי ולא רק אני אם השכלנו לקחת את זה לכיוון חיובי. לכן עם כל הקושי שיש בזה עם מערכת ציפיות שהיא לעיתים חסרת גבולות, לעיתים הם האנשים שהמתחם הרגשי שלנו בו פרוץ לגמרי ואנחנו לא מוגנים, לא בטוחים, מפוחדים, רוצים עד מאוד שהם יאספו אותנו מכל צרותינו ומה קורה כשזה לא באמת קורה אלא רק באופן חלקי ומזערי למדי?.. קשה מאוד\ וכמו שאמא שלך הורידה בערך של עצמה, תמיד תזכרי שהיא אנושים בדיוק כמוך, מעבר הלהיות אמא, היא פשוט אדם וגם לה יש מנת שיעורים ללמוד ובעקיפין זה גם השיעור שלך. הרב פעמים זה מאוד עוזר להבין ולראו תמונה רחבה יותר שלנו, כי זה מאפשר לנו לחמול ולקבל שזה חלק מתהליך. זה קשה, אבל זה בעצם אומר שבמקום הזה השיעור שלך הוא להכיר בערך של עצמך בדיוק כפי שאת מצפה מאימך לעשות, לעיתים השיקופים הפוכים.. במקום שהם יהיו לנו המורים, אנחנו הילדים להם המחנכים. אני שמחה שסיימת באופן חלקי את מועדי הבחינות וששלומך טוב ברוך השם, אני ממש שמחה לשמוע. אני שולחת לך ממני המון חיזוקים וחיבוקים תרגיל בשבילך לשאול שאלות, מה היה קורה אם את היית במקום אלה שכל כך קשה לך איתם, איך היית רוצה להיות ואיך את חושבת שהיית נוהגת במקומם. אני יודעת שזה תרגיל שמאוד מחבר לאנושיות שבנו ולעצם העובדה שאנחנו צריכים לנסות הרבה מאוד עד שאנחנו מגיעים למה שנכון וטוב עבורנו באמת. נסיכה יקרה ואהובה אני שולחת לך אהבה מליון וסופשבוע נפלא שבת שלום :-)