התמכרות לפחמימות וסוכרים
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
שלום, אני שמנה ומאד מדוכאת מזה. כבר עברתי את כל הדיאטות האפשריות (הרעבות, שומרי משקל, ועוד). כרגע התחלתי ללכת לדיאטנית שנתנה לי דיאטה אך אני לא מצליחה להצמד לדיאטה. בבוקר אני מתחילה בסדר ואז מגיע הצורך החזק לפחמימות ולדברים מתוקים ואני לא מצליחה לשלוט בעצמי. אני זוללת ללא הפסקה וללא הבחנה ובלילה אני לא מצליחה לישון מרוב צער ורגשי אשמה, ולמחרת הכל חוזר על עצמו. אני מפחדת לחזור לדיאטנית כי אני לא יודעת מה להגיד לה. אנא עיזרו לי
אפשר לחשוב שאני כתבתי את ההודעה שלך, אני נמצאת במצב מאוד דומה. אני בת 23, ומצאו אצלי תנגודת אינסולין (מצב קדם סכרת) ונגשתי בלית ברירה לדיאטנית שמחקה לי את -כל- הסוכר והפחמימות הזמינות מהתפריט. ידעתי עוד שהייתי אצלה, שאין מצב שאני יכולה לעשות את זה. וזה אפילו יותר קשה ממה שחשבתי שיהיה לי, הייתי אצלה ביום שני השבוע ואפילו מאז, לא הצלחתי לשמור מסוכר, ועשיתי לעצמי הנחות לא קטנות בדברים. זה מאוד קשה לשנות את אורך החיים, ונדמה לי בכלל שאני באמת מכורה לסוכר אין לי הסבר היגיוני יותר. הרגשתי את זה בעבר, אבל לא ניסיתי אף פעם להפסיק. אני לא יודעת מה הדרך הטובה ביותר להגמל מזה. יש אנשים שיכולים להסתדר עם גמילה הדרגתית, ואולי יש כאלה שצריכים הפסקה לחלוטין מצריכת סוכר ופחמימות זמינות לפי האינקדס הגלקימי. הסיבה שהלכתי בכלל לעשות דיאטה היא בריאותית, כי לא הרגשתי סיבה אחרת לעשות אותה. אני לא בידיוק בדכאון מזה שאני שמנה, לאחרונה הגעתי למצב של קבלה עצמית מסויימת. אבל הרגשתי שאכילה שלי לא בשליטה שלי, ונגשתי למרפאת הפרעות אכילה ברמ"במ, ואז... (אם תראי יש פה שרשור על שם "מחפשת מידע") בקיצור אני מחכה שהם יקבלו אותי אם בכלל לשם. אני חושבת שעיקר הבעייה שלי ומה שמזין את הכשלון, זאת תחושת חוסר הערך, איך בכלל התמכרתי לאכול, זאת הרגשה פטטית למדיי, איך הסוכר מכניע אותי? והתחושה הזאת מוסיפה תחושת אשם ובלומוסים בלתי נשלטים... מה שאולי יכול לעזור לך זה קבוצת OA יש להם אפילו קבוצת OA HOW שהתפריט שם בנוי על גמילה מסוכר ומקמח לבן. להכיר בבעיה עוזר לפתור אותה. קבוצת תמיכה גורמת להבין יותר טוב את מצבנו.. לא מתאים לכל אחד. אבל שווה לנסות.... מבינה כואבת ואוהבת... תמי
לשתיכן אני כותבת במשותף כי נשמע לי שזה מסר לשתיכן... אחת הסיבות שדיאטה לא מצליחה, נובעת מעצם כך שאנחנו מגבילים את עצמנו, אנחנו כובלים את עצמנו, אנחנו לא אוהבים את עצמנו, אנחנו רוצים להיות מה שאנחנו לא. הנפש צורחת ומתבכיינת ועושה דווקא, כי זה מה שקורה כשאנחנו אומרים לה לא אם אין לנו עמוד שידרה שעוזר לנו לעמוד על שלנו. מעטים האנשים שפונים לדיאטה כי טוב להם עם עצמם, רבים מהם חושבים שאם הם ירדו במשקל או יהיו רזים החיים שלהם ישתנו והם יאהבו את עצמם יותר, יהיו מסופקים מעצמם יותר וירגישו מוצלחים יותר, בעלי ערך ומשמעות. בזמן תהליך כולם מבינים באיזשהו שלב שזה בכלל לא קשור באוכל וברזון או במשקל לצורך העניין ובדיוק בגלל זה דיאטה לא עובדת! הבעיה היא למעשה אי היכולת שלנו לקבל את עצמנו, אי ידיעה לאהוב את עצמנו, אי יכולת להכיר ביכולות שלנו ובמי שאנחנו, אנחנו מחפשים עצמי אחר, דימוי אחר וזה התחיל עוד הרבה לפני ששמנו עלינו את כל המשקל העודף, או הורדנו באופן בלתי מבוקר משקל, כי זה התחיל בגלל חוסר ערך וכישלון. איך עוצרים את זה? אני תמיד הולכת על מה שיצר את זה, אם זה חוסר סיפוק, חוסר שמחה משמע שיהיה עלינו ללמוד כיצד אנחנו מספקים את עצמנו בחיים, מאשרים את עצמנו בחיים איך עושים את זה? לומדים את זה, מתרגלים את זה איך לומדים את זה? עושים הרבה רשימות של כל מה שהיינו רוצים לעצמנו, רשימה שתענה על כל השאלות הבאות: מי אנחנו מה טוב בנו מה הן היכולות שלנו במה אנחנו טובים, מה המגרעות שלנו מה עובד לנו מה עוזר לנו ומה לא משרת אותנו נאמנה מה יצר את הבעיות שלנו מה חסם אותנו, מי חסם אותנו למי לפנות, במי להיעזר אחרי שענינו על כל השאלות האלה מתחילים ליישם ולתרגל מה זה אומר להיות טוב במשו, מה אני צריך לעשות כדי להיות טוב במשהו ולגרום לעצמי סיפוק. התשובות לשאלות האלה ברורות, היישום שלהן פחות ולשם כך דרוש הרבה מחקר, חיפוש תרגול, סבלנות ואמונה. לאט לאט מתוך תרגול של יישום ממשי של כל מה שאתן רוצות עבור עצמיכן בבאמת שתיכן תראנה שהתחושה הפנימית משתפרת, האוכל מפסיק להיות ממכר ומנגנון רעב /שובע חוזר להיות שפוי, כי אז זה אומר שלמדתן להזין את הנשמה שלכן מתוך החיים, מעבר למינימום שהגוף צריך עבורו כדי להתקיים ברמת הזנה. רק אז הדיאטה תעבוד, כי אי אפשר להחסיר מעצמנו כשאנחנו נמצאים בחוסר אם החיים מלאים הדיאטה תעבוד וגם הרצון להיות בריאים ישרת אתכן בפעולה מלאה להגשמת המטרה במידה וזה נכון לגוף שלכן. אי אפשר לרזות אם חסר לכן אהבה אי אפשר לרזות אם אתן מרגישות לא מוצלחות אי אפשר לרזות אם אתן לא שמחות כי אוכל יודע ברמה הכימית בגוף לשחרר הרבה חומרים שהם בבחינת אשליה של תרופה לרגשות קשים מאלה. לכן צריך ללמוד להזין אותם בדרכים אחרות, יש מלא סדנאות לשם כך, אני מוכנה להמליץ אבל אתן לא יכולות ללכת למקום שנועד אך ורק להשלת משקל עודף. יהיה עליכן לחפש מקום שיעזור לכן לגלות את עצמיכן ויש קורסים כאלה מוצלחים ממש בשפע. הכי חשוב לזהות ולמקד, זה יעזור לכן לפעול בתבונה ואתן תרדו יותר מהר ממה שאתן חושבות. הרבה סבלנות וחמלה, כי זה מה שצריך בכל תהליך כזה במיוחד אם הוא התחיל ממקום של שנאה עצמית הזויה. באהבה רבה אני ישמח לתת לכן כתובות לטיפול ואני מזמינה אתכן לכתוב בכל עת שתרצו שבוע טוב הילה