שלום לכולן

שלום זאת מעיין,לפני שבוע הייתי כאן בפורום אם אתן זוכרות,ובגלל שיש כאן מעיין נוספת אני יקרא לעצמי מעיין 1,הייתי בצבא.כמובן שלא אכלתי מסודר,אני אף פעם לא מצליחה,ניסיתי לאכול מסודר איך שהוא זה לא הולך...בחלק מהימים אכלתי רק בערב ובחלק מהימים כמעט לא אכלתי,ניסיתי כמה שפחות לאכול,ואיך שהוא אחרי השבוע שהייתי כאן בפורום ואני לא זוכרת מי (יכול ליהיות דניאלה) אמרה לי "שיש לי הפרעת אכילה" לא כל כך נראה לי שזה זה אבל...קיצר מישהי במוצב שלי אמרה לי שכל מה שאני אוכלת אני מתחרטת עליו,וזה נכון,והיא גם אמרה לי שאני לא אוכלת הרבה,ולפעמים שמציעים לי לאכול אני לא רוצה,ומה שהיא לא יודעת שיש לי תקופות שאני מנסה לאכול כמה שפחות והשבוע היה אחד מהתקופות האלה,ולרוב אני אוכלת מספיק ואפילו יותר מידיי,ואני מתכוונת למספיק,ואז פתאום חשבתי אל מה (שנראה לי שדניאלה אמרה לי),וחשבתי שפתאום מישהו אומר לי אל זה משהו וזה גרם לי לחשוב...זה נכון שכמעט כל מה שאני מכינסנ לפה אני מתחרטת על זה,ואז אני אומרת לעצמי שאני לא יאכל יותר,וכמובן שני אוכלת תלוי במצב רוח,קיצר נראה לי שמזה 7 שנים בערך אני רק מחשבת קלוריות,ומנסה לעשות דיאטות למינהן,ומנסה להרזות,וכ'ו,ושמתי לב שמאז שבאמת התחלתי לשים לב לזה אז האיתי שהתחלתי להשמין,כי כשלא שמתי לב לזה אז לא שמתי לב לזה אם השמנתי או לא,והייתי תמיד רזה,ועכשיו אני לא שמנה או משהו אבל אני לא שלמה עם הגוף שלי ואם אני לא יצליח להרזות אז אף פעם אני לא יהיה שלמהעם הגוף שלי.קיצר אני לא אוהבת את החיים שלי,אני מרגישה שאני חייה כדיי לצאת לידיי חובה או משהו כזה...(לפעמים),אני הרבה פעמים חושבת למה לחיות בכלל?מה מחכה לנו בהמשך רק סבל...לא יודעת אולי אני סתם סתומה שלא מעריכה את החיים,כי אני חושבת שאין לי על מה....

ברור שאני זוכרת אותך כמו שאני הבחנתי אותך(אני לא רופאה אבל מה שאני הבנתי כי לא סתם פונים לפורום של ה"א ) את בה"א כי לאכול רק בערב? מי לימד אותך? או לא לאכול כל היום?מי לימד אותך? כמו שאני מבינה כל השבוע הזה בצבא לא הלך טוב עם "אכילה מסודרת" החשיבה שלך אינה נכונה כי מה שאוכלים זה כנראה הגוף צריך ואת את מתחרטת על זה ,זה סימן הזהרה כי הגוף צריך את האוכל ואני אגיד לך את האמת בזמן האחרון אני רואה התקדמות אני חושבת שאני בסדר ואני אסביר למה בדר"כ אני לא משתפת מה הולך בחיי הפרטיים פה בפורום הזה אבל החלטתי לספר זאת להראות את מצבי הטוב היום הייתי בלחץ(לא אפרט למה כי זה לא מעיין אף אחד וסתם כאב ראש לכך ולכן אצנזר) אכלתי יותר מן הרגיל ואז אף אחד לא בבית אני אוכלת (אוכלת כמות שאף פעם לא ישבתי ואכלתי כמו בן אדם עם ערך קלורי מעל 100 קלורות ..) אכלתי ספגטי עם גבינה לבנה וגבינה קשה צפתית(אני אוהבת גבינות מאד!) ואף אחד לא הי בבית זה רמז לכי תקיאי..לכי מהר תקיא לפני שמישהי יגיע ואז את נשארת עם האוכל - אבל לא אני לא הקאתי אני הרגשתי טוב כי אכלתי כי הגוף שלי היה צריך את האוכל כי אם הגוף לא היה צריך את האוכל אני לא הייתי אוכלת את האוכל ... אני היום לא משאירה את עצמי רעבה או אוכלת בשביל להקיא...(זה אני בכל אופן להראות כמה אניחזקה מן המחלה הנוראית הזאת) אני במצב של דיאטות הקאות וכ"ו כבר 10 שנים תביני כמה זמן אני נותנת את חיי למחלה אולי לשם שינוי לפני שחייך היו כמו חיי כל היום ספירת קלוריות בין דיאטה לדיאטה אולי תכירי כי את המחלה ותקחי את עצמך ביידים לצאת מזה לפני שיהיה יותר גרוע! דבר נוסף את רשמת שאת לא אוהבת את החיים שלך? תביני החיים שלך נפלאים החיים שלך הם הכי טובים שיכול להיות את בצבא את יכולה ללכת את יכולה לראות את יכולה לדבר את יכולה להכיר אנשים חדשים את יכולה להמשיך את חייך ולא לישאר במצב של סבל בגלל המחלה -ניתן לצאת (לדוגמא- דיטה דניאל,מיטל שחר,והילה אוריאל המלאכית שלי-ויש עוד.. אבל לעומת זאת עם הרקע שלי שמת לי אדם יקר לפני 3 חודשים... שכל האחים שלי במצב של אנה\מיה אני נלחמת במחלה ואני אצליח כמו שאת כמו גדולה!!) את צרכה לשמוח על החיישם לך כי את לא יודעת מתי את תוכלי לעשות זאת אני לא רוצה לפתח על זה עוד כתיבה אבל אני חוששת לאדם שקרוב לליבי שקרה לו משהו לכן תממשי את עצמך תגידי למה שרצית לעזרי לעצמך ואל תתחשבי כל היום על הדיאטה או על הקלורות ופה אנחנו נעזור לך אני הילה וכל אחת מפה את תכירי פה את הבנות הן מאד נחמדות ותומכות אחת בשניה כאילו אנחנו אחיות ומעיין אנחנו אותה סירה אולי כל אחת בצורה שונה של המחלה אבל אנחנו באותה סירה חושבות להגיע לרזון אין סופי(היום אני חושבת איך להתקדם להביא ילדים לעולם והכיר את החדש שלי...) מעייין את אמרת שאת לא תגידי לגוף הנכון- טעות!! את בגוף הנכון - ואם תעשי טעות תגיד למצב גרוע אוהבת דניאלה אם תרצי אני במייל :-)

הבעיה שאני רוצה להרזות, ואני לא מצליחה וזה מתסכל...מאוד...וניסיתי הכל כמעט,חוץ מלהקיא (שניסיתי פעם אחת ולא הצלחתי),אני גם לפעמים אוכלת כי בא לי לא כי אני רעבה,כאילו אכילה כפייתית כזאת,אני לא יודעת,נגיד בא לי משהו מתוק ואני יהיה מפוצצת,אבל לא אני לא יוותר על שוקולד...אני הרבה פעמים מחזיקה את עצמי והרבה פעמים לא...דווקא השבוע שמחתי מעצמי שלא אכלתי הרבה...הרבה פעמים אני מנסה לדכא את התיאבון של עצמי,יש לי בחילות ואז לא בא לי לאכול...ולפעמים זה נגרם מרצון...ודרך אגב אני לא רואה מהזווית שלי שהחיים שלי הם כאלה נפלאים...אני כל הזמן משנה שעברה בדיכאונות כאלה וזה מבאס...ומדכא...ולא הכל נראה וורד,יותר נכון הרבה לא נראה וורוד,בעיניי לפחות... טוב לילה טוב ותודה ..

מאוד קשה לי לעזור לך, מפני שאת מתארת מצב שבעצם לא מאפשר לי גישה אמיתית ויד אמיתית לתת לך כדי שאת בעצם תוכלי לעזור לעצמך ולא מפני שאני לא רוצה, אני גם יסביר למה אבל יחד עם זאת אני מאוד רוצה שתמשיכי לכתוב ושננסה כולנו ביחד לשקף לך ולעזור לך... זה נראה שאת מאוד ממוקדת בלרזות, מאוד ממוקדת בלרצות למות, שזה יותר מדאיג, מאוד מזכיר לי את עצמי ואני רק יכולה לומר לך מזיכרון עמוק של חוויה דומה מהעבר, שלהיות בדיכאון, לא לרצות לחיות או להבין מה בכלל הטעם של החיים האלה זה משהו שמאוד מקשה על כל תהליך הריפוי אם בכלל. אני זוכרת שכשאני רציתי לרזות וזה מאוד היה מלווה בלא להבין לשם מה נועדו החיים מלכתחילה, היה לי מאוד קשה לזרום עם טיפול או בכלל לרצות דבר כזה, כי לא רציתי לחיות... אני לא יודעת מה יגרום לך לראות שאת טועה בגדול, שהחיים הם משו שיש לחיות, כי יש לך משמעות וזה מספיק חשוב בשבילך לדעת ובשביל כל אחד אחר פשוטו כמשמעו, כי אלוהים העניק לך הזדמנות לחוות, להיות ולהשתפר וגם להעצים את עצמך.... יהיה עלייך לגלות מה יגרום לך לרצות לחיות אבל כל דבר כזה שאת רוצה להבין ואת רוצה להיות מסוגלת לחוות אחרת, תהיי לשם כך חייבת להיפתח, חייבת לנסות לחוות דברים חדשים, אני גם זוכרת שאמרתי לך שזה אפילו יהיה כדאי לצאת מהצבא כדי לפנות מקום לטיפול כזה. חשוב מאוד מעיין יקירה שתהיה לך מסגרת טיפולית בונה חזקה וטובה כי בלי זה יהיה מאוד קשה לתפוס אותך ולעזור לך ואני מאוד חוששת שהרצון שלך לא להיות שאי היכולת שלך להבין לשם מה נועדו החיים יכריעו בשבילך ואת תפגעי בעצמך וזה יהיה חבל ועצוב ומיותר הרבה מעבר למה שאת תופסת את החיים כמיותרים, כי כשאת מתה אין לך הזדמנות ליצור מציאות אחרת, כשאת חיה יש לך בהכרח אפילו שזה מאוד קשה ואפילו שזה מאוד לא מובן זה אפשרי וכשאת מצליחה זה כוח שקשה לתאר במילים, זה עוצמה נעלה לשמה... לגבי התזונה... זה החלק הכי פחות קריטי כמה שזה נשמע דפוק להגיד ולא בגלל שאת לא רזה או בגלל שאת צריכה דיאטה או בגלל שהתזונה שלך 'מדהימה', אלא יותר בגלל שכל הבעייתיות הזאת לא נובעת ממקום של אוכל אלא ממקום של הזנה רגשית וזה משו שרק טיפול טוב, מערכת טיפולית שתעזור לך להגיע לעצמך לעזור לעצמך, רק הם יכולים לבנות את הבסיס שלך ואחכ תוך כדי בשיתוף פעולה להגיע לחלק הסימפטומתי, שהוא בעצם ההזנה בפועל. אני מקווה שאת תחשבי על הדברים ותקבלי החלטות נבונות, כי יבוא יום ואת תביני מה המשמעות הנעלה של החיים וזה ינבע מתוכך, אני לא חושבת שיש מישו שיידע להגדיר את זה יותר טוב ממה שאת בעתיד ב"ה תוכלי להגדיר עבור עצמך.. באהבה רבה תרגישי טוב שבת שלום :-)

נכנסתי לאתר שבו הסיפור שלך וממש נידהמתי...אני שומעת ורואה מלא אנשים עם בעיות ותמיד נראה לי שה"בעיה" שלי היא כל כך מטומטמת...כאילו אני סתם בוכה,ודרך אגב ההורים שלי גם כאלה אטומים ולכן אני אף פעם לא סיפרתי להם מה עובר עליי,וכולם חושבים שהם יודעים מה באמת אתה מרגיש אבל הם לא יודעים שהם פשוט לא יודעים כלום עלייך!!! אני גם כזאת כאילו חלק מהזמן שאני שמחה וצוחקת זה כי אני ברגעים האלו שוכחת את הבעיות שלי,אבל אנשים חושבים שהכל בסדר,בעיקר ההורים שלי הם חושבים שהכל מצויין,וזה לא ככה,גם כל הסביבה כזאת אטומה ש...אני לא יודעת.אבל אני שמחה שלפחות מישהו שמח לחיות ולהינות מהחיים,אני בהלם מהסיפור שלך... את פשוט..........אין לי מילים......... ולא משנה מה תגידי לי את ממש חמודה

זה המקום היחידי שנפתחתי בו עד כדי כך שאמרתי מה אני מרגישה,כי זה יותר קל כשאנשים מרגישים בערך כמוך,ואתה לא מכיר אותם,אף אחד מהחברים שלי לא יודע באמת מה עובר לי בראש,ואתמול הגעתי למסקנה שההורים שלי כל כך אטומים ופשוט...ואתמול אמרתי לחברה שלי והיא שאלה אותי "מה אם יקרה לך משהו זה יפול עליהם בבום!" ואמרתי לה שכן...עם אותה חבררה "צחקתי שנה שעברה שנבלע הרבה כדורים (כדרך למות)אני לא יודעת עד כמה היא הייתה רצינית לגבי זה אבל אני בערך הייתי רצינית לגביי זה כי הרגשתי הכי נורא בעולם... מצד אחד צריך מישהו שימשוך אותך לטיפול או לעזרה או שמהו כזה...ולי פשוט אין...אני רוצה ומנסה לדבר עם חברות שלי איך שהוא אבל אני ...זה קשה לי...אני לא יספר להם הכל ברור אבל קצת...שידעו איך אני מרגישה בערך...הם יודעות שאני בדיכי אבל הן לא חושבות שזה עד כדיי כך...אני לא יודעת אם זה עד כדיי כך או שאני מנפחת את זה...אוף אין לי כוח יותר...ועוד כשמשעמם לי מה שעובר לי בראש זה אסון... שבוע טוב לכולםםםםםםםםםםםםם