הילה, מולאן, דניאלה, כולם...

דיון מתוך פורום  הפרעות אכילה - תמיכה

19/06/2005 | 02:33 | מאת: שיר

דניאלה יקירתי! איזה כיף לשמוע ממך. חמודה שאת חושבת עלי. תחשבי גם על הדברים הטובים שקרו לי מאז שאמרתי שלום לאנה, ועל המתנות המדהימות שקבלתי. כמו היכולת להרגיש, והיכולת להגיד את האמת... אהבתי את הדימוי של 'אנה'. שמעתי את זה פעם פה בפורום, אבל פתאום כשכתבת את זה זהגרם לי לחשוב על זה... אנה מאד קשורה אלינו, ואנחנו מאד קשורות אליה. אי אפשר איתה ואי אפשר בלעדיה. זה נראה שהיא ממש עוזרת לנו וטובה לנו, אבל בעצם היא כלכך שונאת אותנו שהיא מחפשת את הדרך הכי טובה ויעילה להרע לנו. היא מתיישבת על המקומות שהכי צריכים אותה ווגם יודעת להאחז בהם חזק... זה בעיני כמו היצר הרע. תמיד אנחנו מדמיינים איזה שטן עם קרניים, אבל בעצם הוא יודע להתחפש ולשכנע אותנו בצורה הכי טובה למה זה טוב. וככה הוא מפיל אותנו הכיטוב. לא קל להפרד מאנה. אני עד היום חווה את קשיי הפרידה... קשיי הפרידה שלה ממני, כי אני כבר ממש מאסתי בה ולא רוצה בה. אבל היא קשורה אליי חזק... מה שאני רוצה להגיד לך שככל שתטפלי בזה יותר מהר, אבל בצורה יותר שורשית ומעמיקה ולא תדלגי על אף שלב, יהיה יותר טוב, והחיים שלך יהיו יותר שלמים. בעזרת ה'. אגב, גם מבחינה סטטיסטית, יש יותר סיכוי לריפוי מהפרעות אכילה ככל שהטיפול הוא בשלב יותר מוקדם בהפרעה. אז קחי בחשבון שכל דקה שאת מזדרזת חוסכת ממך המון סבל.. למרות שבתור אנורקסיות 'אנחנו לא בסטטיסיטיקה. אנחנו מיוחדות... הכל תחת שליטתנו...' סליחה על הציניות, אני מקווה שזה לא פוגע, אבל ככל שנדע להתנתק מהמשפטים האלו , נתקרב לריפוי... ממש ריגש אותי מה שכתבת. כיף לשמוע שחושבים עליך, ובטח בכזה הקשר חיובי.... אני אשמח מאד להמשיך לשמוע ממך! אוהבתותך, שיר

19/06/2005 | 02:39 | מאת: שיר

..לא המשכתי את ההודעה. מולאן נשמה, מה איתך? קראתי ממך קצת. נראה לא משהו בכללי... איך המצב עכשיו? את לומדת עכשיו? פנימיה? או שאת גרה בבית? מה הצעדים הקרובים שאת מתכננת לנקוט נגד אנה? אני מקווה שיש כאלה בתכנון. הילוווווש!!!!!!!!! את אל יודעת כמה ההודעכות שלך עוזרות ומעודדות. אפילו שאני בוכה שוב ושוב על אותם דברים..אני קוראת את כל הודעה כמה פעמים וחוזרת וקוראת. בצורה הכי פשוטה, את מעולה. הייתי השבת בפנמיה והיה דווקא נחמד+. אני רוצה לפתח את הנושא של הפנימיה ומה שעבר עלי פה, אבל כרגיל הבשעה מאוחרת ונעצמות לי העיניים. כיף לי שאת פה בשבילי. אני מקווה שאנחנו גם פה בשבילך.המון אהבה שיר

19/06/2005 | 05:57 | מאת:

לאט לאט, הרבה סבלנות, הרבה תקווה ואמונה, הם הסוד הגדול. מצפה לשמוע ממך, ספרי איך היה כשתוכלי ושיהיה שבוע טוב אני בכלל חושבת שכל ההתנהלות בפורום הזה הדדית ואני גם על זה שמחה מאוד :-) המון אהבה