מולאן ודניאלה יקרות
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
מולאן- אל דאגה, אני לא מפחדת ובכל הכנות מוכנה לנסות לעזור. דניאלה- קודם כל את ממש לא מפריעה. אני אמנם בת 30, אך הקללה הזו- א תקפה אותי "רק" לפני ארבע שנים. שלוש וחצי שנים חייתי בתוך בועה, בתוך מרה שחורה, שהדרך ממנה החוצה לא הייתה אפילו באופק. בזכות אימי המדהימה ופסיכולוגית פרטית מקסימה (שרק אליה הצלחתי להפתח) התחלתי לראות את האור. אני עדיין בשלבי החלמה, פיזית ונפשית, אך היום אני מאושרת (כמובן שהכל יחסי), חזרתי לחיי החברה, אני יוצאת, מבלה, מחייכת ובהחלט רואה את האור. אני מבקשת ממך ומכולן- לא להתייאש. מי זאת החולרה הזו שתצליח להרוס לנו את החיים? אני בטוחה שכולנו יחד וכל אחת לחוד, חזקות ממנה. בנוגע לאחותך- אני לא יודעת מה מצבה, אבל אל תתיאשי ממנה. הכי גרוע זה להתרחק, מה שנשאר לנו זו המשפחה. תחזיקו מעמד, אני איתכם.
בקשר לקללה המרה הזאת נפלה עליינו כל אחת והבעיה שלה.. המצב אינו שונה אנחנו באותה סירה לא משנה באיזה גיל את:) ובקשר לאימך אני מצדיעה לך בכיוון שכל אחים שלי לא מוכנים לדבר עם אימי\אבי על המצב הנוראי הזה על הקללה הנוראית הזאת שלא נותנת לנו מנוחה... ואל תדאגי לא אתייאש מאחותי בסופו של דבר אני והיא נגיע לבית משוגעים ביחד חחחחחחחחחחחחחחחח צוחקת אנחנו נצא מזה ונצחק אח"כ מבטיחה:) וכן אני בטוחה שכל אחת מפה חזקה מהמחלה הנוראית הזאת כי יש כאלה עם סרטן ונלחמים ומנצחים ואנחנו עם אנה\מיה ננצח אותה בטוח רק כל אחת מפה החוזק תמון בתוכה והיא איננה יודעת זאת.. שלך דניאלה
