הילה תודה

הילה בוקר טוב אני מודעת ליופי החיצוני והפנימי שבי אספר לך קצת יותר אני בת 37 כשהיתי בת 20 היתי דוגמנית במשך 5 שנים העניין עם ההשמנה החל כאשר הוריי נפטרו מסרטן אחד אחרי השני הם היו הורים שאולי בסיפורים ובאגדות יהיה אפשר אולי להזכיר כאלה הורים. וכמובן שתי הריונות שגם תרמו להשמנה ואני עצמי לא אהבתי את המראה השמן והשינויים שחלו בגופי לכן התחלתי בדיאטה קיצונית והגעתי עד הלום, כולם אמרו לי תראי איך את ניראת ליד בעלך וכו זהו חלק קטן בעניין משום מה כשאני כותבת לך ליבי נפתח קצת אלייך ואני מוכנה לטיפול שלא חשבתי בכלל שארצה להגיע אליו ,אני גרה בגבעתיים ועובדת ברוב שעות היום לפעמים עד שעות הערב . לרופא המשפחה שלי אני לא רוצה להיחשף לבעיה אז אולי את יודעת על רופא באזור? דעי לך שלמרות שאיני מכירה אותך אולי בגלל שמך את נותנת לי קצת כח סליחה הילה אבל הילה הקטנה שלי יושבת לידי ומבקשת שאסביר לה מה אני כותבת . תודה ויום טוב

במיוחד אם הם היו שני מלאכים ואולי משם נובע הקושי והעצב, אולי מפני שלפעמים קשה לנו באמת להרגיש במלוא העוצמה התרחשות מכאיבה זו או אחרת בדכ אנחנו נוטים לברוח כי זה מכאיב מידי ורק אחרי הרבה זמן פתאום משהו מתעורר בנו ואנחנו מבינים שזה כבר בלתי אפשרי להשאיר את זה קבור ללא מענה רחוק מלהיות פטור בתשובה ויכול להיות שאין תשובה, אבל יש אפשרות לתת לזה ביטוי, לשחרר ולסלוח. הורים מייצגים סוג של חוט שדרה, החוט הזה שלך היה איתן עד לרגע שהם הלכו, פתאום הקביים נעלמו ואת היית צריכה למצוא דרך לחיות את החיים האלה שונה ממה שהם סיגלו אותך להאמין כי העולם בחוץ רחוק מלהיות מלאכי ואם אין עוד אנשים כאלה, הולכים לאיבוד ומתחילים לשים שכבות ולהסתיר כי זה פשוט יותר מידי מאיים ולא תמיד יודעים איך לחיות בשלום עם עצמנו ולא משנה כמה ההורים שלנו נפלאים, צריך ללמוד את זה וזה בהחלט בגדר האפשר, כי קיבלת דוגמא שהרבה היו מפללים לה! להיות דוגמנית מהעבר זה גם עסק לא פשוט, אני רק שמחה שזה היה לפני כמה שנים ולא בשנים האחרונות כי אז אני מניחה שכבר לא היית בחיים, עדיין זה לא הופך את זה ליותר קל. את נפלאה בזכות מי שאת, הריונות זה דבר מדהים ואפשר לראות את זה בכל מיני זוויות ראיה, אני יודעת שזה מחולל שינוי מהותי ביותר בגוף, לעיתים זה בכלל לא פשוט וזה אפילו מרגיש כמו מחלה ואת בעצם נאלצת לקבל מישהי חדשה כי לא תמיד אפשר לחזור לאותם מימדים מהעבר אבל את מקבלת הזדמנות לתת לשתי נשמות יקרות ויותר הזדמנות לעשות פה תיקון, האמיני לי זוהי זכות. *********** אני השארתי לך טלפון של פנינה היא מקבלת בתל אביב, זה גם קרוב לגבעתיים ואת בהחלט יכולה לדבר איתה על הנושא הזה מבלי לחשוש, היא גם תפנה אותך הלאה. ****************** אני תמיד יודעת שמה שאנחנו רואים בחוץ, הרבה פעמים כמעט תמיד מעיד על מה שאנחנו נוטים לחשוב או להאמין אודות עצמינו. "הם" מייצגים את הקולות שיש לך בפנים, זה מעורר בך התנגדות וזעם וכעס וחוסר אהבה לעצמך מפני שבתוכך יש חלק שמזדהה עם אותן מילים מכאיבות. תבדקי את זה ותראי שזה נכון. הרעיון הוא למצוא דרך לקבל את נעמי החדשה, לקבל אותה ומתוך שלמות הקבלה והסליחה למי שאת, אחרים כבר לא יאמרו מילה, כי את תשדרי משהו אחר לגמרי. זה מזכיר להבדיל אלפי הבדלות את הסיפור של מיכאלה ברקו, היא אחת הנשים היותר מהממות שיש בעיני ולא בגלל היופי החיצוני שלה בגלל שהיא אנושית, תמיד היא נראתה לי כזו על אף שהיא עסקה בתחום כל כך לא אנושי וגם היא הייתה צריכה ללמוד לגבש לעצמה זהות, כי היא פשוט לא מצאה את עצמה, עם כל ההריונות זה גרם לה להיראות אחרת וזה גרם לה לחוות שיעור שלא פשוט לחוות אותו בעידן של היום כשכל נושא התדמית הוא רחוק מלהיות אנושי. העניין הוא כמה את בוחרת לשתף עם זה פעולה. את יכולה להחליט שלא!!! זה תלוי בך! גם אני מרגישה הרבה פעמים עצב על מה שלכאורה יכולתי להיות ואז אני מבינה שזה לא באמת מה שאני רציתי להיות אלא מה שהחברה רוצה שאני יהיה ואז מספיק שאני יזדהה עם זה וכל הקול שלי כבר לא יהיה שלי ואני כבר לא יהיה אני וזה החלק שאת תהיי חייבת ללמוד לזהות בכל מחיר כי היום זו מלחמה על שפיות. אני רוצה לספר לך משהו אני לא יודעת אם את מכירה את הסיפור שלי, בקצרה, אחד הגורמים המשמעותיים ביצירת המחלה שלי הוא שאני באתי מאונס ולא קיבלתי על כך שום הסבר, קיבלתי הרבה שתיקה וזה לא נושא שאני אי פעם אוכל לקבל עליו תשובה, נאנסתי אני בגיל שמונה מפני שמשכתי לעצמי אנרגיה שהיא קשורה הרבה מאוד לאנרגיה שאיתה באתי לעולם. אני שנאתי את עצמי ולא הייתי מודעת לזה כלל, חשבתי שזה פשוט לרצות להיראות יפה יותר שווה רזה יותר. בגיל 27 נקלטתי להריון שלא היה מתוכנן וזה כבר היה אחרי שלא הייתי בתת משקל קרוב לחצי שנה אבל היה מבורך על שני הצדדים. ההריון לא עלה יפה ואחרי שהחזקתי ארבעה חודשים, באמצע חודש רביעי הפסיק הדופק, העובר הצטמק. הייתה לי רעלת הריון, עברתי הפלה ועוד גרידה, קרה משהו נורא מוזר. כשעברתי את ההפלה עשו לי הרדמה מלאה, אני קמתי בוכה ברמות שאני לא יכולה לתאר, אני הרגשתי שאני בכלל לא פה, זה מאוד הבהיל אותי מזל שהחבר שהיה לי, היה שם ותמך. אחכ, רק רציתי לברוח וללכת הביתה, הייתי עוד בשלבי החלמה מהפרעות אכילה, זאת הייתה התקופה הכי ארוכה שהפסקתי להקיא בה ולאכול באופן שפוי, ללא הרעבות אבל יחד עם זאת לא אהבתי את עצמי. יום למחרת חזרתי הביתה, התקפלתי מכאבים והייתה לי הרגשה שמשהו לא בסדר ושאני הולכת למות. הגעתי לבית חולים עם 40 מעלות חום, וכאבי תופת בהתחלה ראו משהו מוזר אבל לא היה שום ממצא שהם יכלו להסתמך עליו כי אני הגעתי לבית חולים מתי שלא היה אף אחד, הייתי צריכה לחכות שרופא מומחה יגיע. בלילה של אותו יום, אני לא יכולתי להתיישר מרוב כאבים, אחרי הפלה והרדמה, משהו היה לא כשורה, מאחר וזה לא אמור לקרות, אני צווחתי לאחות לפנות בוקר שאם לא לוקחים אותי אני מתה. אף אחד לא הקשיב, מעבר לרשלונות הרפואית שהייתה, הייתה אחות מתלמדת צעירה שכנראה שהייתה קשובה יותר לאינטואיציות שלה, דרשה שיקחו אותי במיידי. הגעתי לרופאה, ומיד כשעשו לי בדיקה מיד הפנים שלה היו נפולות, כאילו את יודעת שמשהו רע קורה, פתאום היו עוד חמישה רופאים בחדר, בלי שום התרעה מוקדמת ואני צרחתי כמו שבחיים שלי לא צרחתי,. מה שקרה שהיה לי זהום רציני , עם הרבה קרישי דם בגודל מזעזע. הרופאה אמרה שאם לא הייתי מגיעה סביר להניח שזה לא היה נגמר בחיים. לא יכלו לעשות לי בשלב זה הרדמה ולכן הם נאלצו קריש קריש להוציא לי בזהירות רבה עם אולטרסאונד, כי הם לא יכלו לקחת סיכון שישאר שם עוד קריש, אני חושבת שזה בערך היה כמו לעבור שואה, אני הרגשתי שסכין הולכת לי בתוך הרחם וזה היה בערך 20 דקות שנראו כמו 20 שנה או יותר, אני פשוט חשבתי שזה לא נגמר. אחכ הייתי חודש בבית חולים עם אנטיביוטיקה לווריד, חלשה ומדוכאת ברמות שאני לא יכולה לתאר, השלתי 15 קילו, אחרי שכבר הייתי בסדר. למה אני מספרת לך את כל זה. המקום הכי פגוע שלי בגוף זכה לדמם ולכאוב ובאופן אבסורדי להירפא מכל מה שאני עברתי, כי אף פעם לא הייתה לי הזדמנות ממשית לדמם על זה במודע ומתוך שחרור של החלמה. אני יצאתי משם בדיכאון אבל גם עם חיים חדשים, מיד אחכ, חודש אחרי, הפכתי להיות הילה חדשה, שום דבר מהעבר לא כאב לי ברמות של שיתוק וזכיתי להיוולד מחדש, עליתי חזרה במשקל הפסקתי במודע להקיא באופן רשמי עד היום אני עוד עט חוגגת שנה וקצת של החלמה. ככה אני ראיתי את הלידה שלי, על אף שזו הייתה סיטואציה לא פשוטה, נולדתי מחדש. סיפרתי לך את זה כי באמת יש אפשרות לראות את הכל בכל כך הרבה דרכים, יכולתי לראות שזה היה נורא ובחרתי לראות שעם כל זה שזה היה נורא קיבלתי מתנה ושמירה שאני לא יכולה לתאר במילים. הגוף שלי השתנה, העצמות שלי התרחבו, אני כבר לא רזה ובאופן אבסורדי בעיין אובייקטיבית זה באמת מאוד החמיא לי וזה היה הדבר הקטן הזה שגדל לי בתוך הבטן, שאפילו לא זכה לחיים, הוא פשוט בא להציל אותי ולתת לי חיים. ואני חושבת שגם את קיבלת הרבה מתנות עם כל ההריונות שלך וכדאי יהיה להעריך את הדברים החשובים באמת ולא את הקטנות. תמיד תראי את המסרים האלה, יש כל כך הרבה, ואני בטוחה שגם את קיבלת הרבה הבנות בעקבות השינוי הזה, הגוף פה לשרת אותך, מעבר לענייני יופי. ואני בטוחה שאת יותר יפה מאי פעם, כי הגוף, אם מרשים לו להיות איפה שהוא רוצה, הוא הכי יפה שיכול להיות. אז שואלים, מה זה מה שהוא רוצה??\ בשביל זה צריך לשתוק, להירגע ולהעיז לשמוע באמת. המון אהבה יום נפלא יקירה הילה