נפלתי חזק..אני משותקת למיטה
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
היי כולם, היי הילה אז ככה, בגלל האתלטיקה נרבוזה (המון ספורט כלום אוכל) שלי בשילוב עם הבולימיה שרק החריפה לי בזמן האחרון (כנראה כתוצאה מלחצים ממבחני הגמר שלי) למרות נטילת הכדור המהולל טופומקס..חטפתי את מחלת הנשיקה. אז כרגע אני משותקת למיטה בלי יכולת להתאמן, וזה פשוט מוות גיבורים בעיני. אני במשך כמה שנים רגילה להתאמן 7 פעמים בשבוע כמו רמבו, משקולות ריצות רכיבות על אופניים, תחרויות, הכול...ועכשיו אני שוכבת בבית במיטה הגוף שלי כ"כ חולה ומותש ומרוקן מאוכל, קר לי, חם לי, יש לי 40 מעלות חום, כול המפרקים והשרירים כואבים לי, השקדים בגרון שלי מעולם לא נראו כ"כ רע. יש לי פריחות. אני ממש עייפה. פשוט זוועה. הרופאת משפחה שלי לאחר אבחון מקיף עם בדיקות דם אמרה לי שזה בגלל ההפרעות אכילה המפורסמות שלי. תבינו, לא אכפת לי לשכב עכשיו בבית חודש ולהשמין 10 קילו ולאכול כמו שצריך, העיקר להבריא ולחזור להתאמן....אני חייבת לחזור לעשות ספורט אנשים אני קראתי גם דברים שכתבתם בפורום...תעשו לי טובה ותקשיבו למה שהילה אומרת לכם. לילה טוב.
אבל זה מה שקורה כשמתישים את המערכת בלי אבחנה. אי אפשר לעמוד בזה, אף אחד לא יכול לעמוד בתנאים האלה. כל מה שנתפס בריא בכל מקרה כל דבר שאנחנו מגזימים בו ולא עושים במידה יש לו פוטנצייאל להפוך למשהו הרסני ביותר. זה לא עניין של להקשיב לי, התפקיד שלי הוא לשקף, את היא זו שיהיה עלייה לבחור ולנבוע מתוכך את הדרך שמתאימה לך. ולומר לי משפט שאמרת לא מזמן "אני לא מוכנה לזה בנתיים" אין יותר נכון מהמשפט הזה כי השינויים הכי גדולים שלנו אנחנו עושים כשאנחנו מוכנים לכך ולא בגלל שמישהו אמר, על אף שיש לי משאלת לב שהדבר הזה בכלל ימחק מהלכסיקון. כל מה שקורה לך מסתיר הרבה מאוד ומרחיק אותך מהאמת. הגוף שלך נפלא כי תמיד ידע מתי לשים לך סתופ השאלה אם את מוכנה להקשיב לזה וגם אין לך הרבה ברירות אבל זה כן מאלץ אותך להחליט, עכשיו יותר מתמיד, השאלה אם עכשיו או בשלב מאוחר יותר. את יודעת מה צירך לעשות ויחד עם זאת זה לא פשוט לוותר על הרגל וזה בכלל לא משנה מהו, עצם זה שאת רגילה לו והוא משרת אותך באיזשהו אופן, יהיה תמיד קשה לוותר על החבר הזה וזה חלק מהשעורים שלנו. אני מאחלת לך שתצאי מהמיטה לחיים חדשים, שתתאמני באיזון ושתהיי בריאה. יש לך הרבה ידע סביב הנושא ואת תחליטי מתי את מתכוונת להשתמש בו אבל רק דעי שהגוף שלך מאותת לך עכשיו! המון אהבה החלמה מהירה יקירה שלך הילה
היי הילה, אי אפשר להגיד שאת טועה, נכון את צודקת מבחינה רפואית אני מתחתי את הגבולות שלי.. וכפי שאת כתבת, הגוף שלי מאותת לי "עכשיו" להשתמש בידע שיש לי לגבי מתן העזרה שאני יכולה להעניק לעצמי בין השאר הידע שאת נתת לי לגבי מתן העזרה שהרפואה האלטרנטיבית מציעה לחולות בפרעות אכילה. אין לי מה להגיד, חוץ מלהשפיל את הראש באדמה ולהודות שאפילו שאני יבריא אני מודעת לעובדה שאני יעניק לעצמי "חצי עזרה" ולא עזרה מלאה שתוביל אותי לריפוי מלא. כי באיזה שהוא מקום אני לא רוצה להבריא לגמרי כי עדיין יש לי את התפיסה הלקויה של "כמה קילוגרמים מיותרים רק ירחיקו אותי מהמטרות שלי" ודווקא עכשיו שאני בצומת דרכים: התקבלתי למכון כושר יוקרתי (מלחיץ), אני שוב מתחילה ללמוד הפעם בניית עצם ואני מנסה להתקבל ללימודי פיזיותרפיה ויהיו לי המון לחצים שמן הסתם אני יפיל על קילוגרמים מיותרים. החצי נחמה שלי היא, שלפחות ההפרעות אכילה שלי יהיו מאוזנות יותר. תודה, יום טוב.
חביבתי, תקשיבי גם את למה שהילה אומרת לך! רק רציתי להגיד לך: לא כדאי לבדוק את קצה היכולת האנושית שלך. זה כואב מדי. מסוכן מדי. ולפעמים אין דרך חזרה... רק בריאות! אלינור.
