ייאוש

אני לא יודעת מה לעשות. אני סובלת מאנורקסיה יותר מ - 10 שנים ולא מוכנה לקבל טיפול. הייתי בכל כך הרבה טיפולים וכל פעם הגעתי לפגישה אחת וזהו לא יכולתי להמשיך כי יש בי את הפחד לצאת מהאנורקסיה. בכל פעם שאני מסבירה לצוות הרפואי שאני לא רוצה טיפול אז הם מאשימים אותי שאני הורסת את הגוף שלי וזה הגוף שלי וזה מה שאני רוצה לעשות לו בלי רגשי אשמה ובלי שיגידו לי מה לעשות וכמה לאכול כי זה רק גורם לי לרצות ולהמשיך לרדת במשקל, יש מצבים שאני מאבדת כוחות ופשוט רוצה למות ולהעלם כי גם ככה קשה לי עם החיים וגם ככה קשה לי שמכתיבים לי איך להתנהג ומה לעשות. מה עושים כדי לשכנע אותם שזה בסדר שאני ככה מבלי שיאשימו אותי כל הזמן. אני צריכה את הצעתכם כי אני לא יכולה יותר. תבינו אני לא רוצה לצאת מהבועה שלי כי טוב לי בה אני רק רוצה שיעזבו אותי בשקט ושיתנו לי למות בשקט בלי הצקות. תודה ,,, מעיין...

יקירה ואהובה מי שרודפת אחרי עצמה בעיקשות רודנית למדי הינה את בלבד... "הם" בחוץ רק משקפים את חוסר המנוחה שבך...את הקונפליקטים וההיפוכים , ההגדרות הלא ברורות בתוכך, אם להיכנע או לא, אם להיפרד מאנורקסיה או לא, למעשה בפועל אף פורום לא יוכל לגרום לכך "שהם" יתנערו מעלייך ויניחו לנפשך, אני אומרת "הם" במרחאות כפולות ומכופלות מפני שהם מייצגים לא פחות את הקולות שנימצאים בתוכך במאבק הזה. לדעתי את רוצה לצאת לחיים חדשים אבל את פוחדת להכיר את עצמך בלעדיה ואני יכולה לחזק ולומר שברגע שתתחילי תהליך טיפולי ממושך וטוב ומעל הכל חם ואפמפטי את לאט לאט תסגלי לעצמך כוחות שלא ידעת שהיו בתוכך ואת באמצעותם תוכלי לוותר על האנורקסיה. את צריכה להבין שהיא זו שמאמללת אותך ולא הם את צריכה להבין שהיא זו שורדפת אחריך ושהיא זו שיהיה עלייך להוריד מעלייך ומחייך. את לא רוצה למות את רק פוחדת לחיות.... האמת,.אני לא מאשימה אותך אני אפילו מזדהה עם הפחד הזה אבל יש שלב שחייבים ללמוד להניח ולזרום עם מה שהחיים מציעים באמת, לזרום ומי שאת ולהפסיק לפחד מהרצונות שלך וממי שאת, נשמע קל במילים ולא במעשים אבל תהליך הגון של למידה יאפשר לך להכיר את הכוחות האלה שבך ואת בהכרח תוכלי למצוא מחדש את השביל שלך בחיים האלה באמצעות אמונה, כי לכל אחד יש שביל כזה את רק צריכה לפקוח עיניים, ולהכיר תודה על הנפלאות שבו. ו"הם" לאט לאט ירדו מעלייך. החיים האלה חשובים ואני לא באמת סגורה על זה שאת רוצה למות יחד עם זאת לא אמרתי שההתמודדות הזאת קלה ושהיא בהחלט מעוררת את הרצון למות, אני יודעת, הייתי שם ואף על פי כן מה שגרם לי לצאת מהסבך החשוך הזה היה עיקשות ואמונה שהיא תפסיק לנהל את חיי וזה אכן קרה, אני רק מצטערת ששליש מחיי הלכו להם לאבדון. אז בואי לא נצטער כי את בחיים ויש לך עבודה לעשות עם עצמך, קחי את זה פרוייקט ואת לא חייבת להצליח את רק צריכה להיות נאמנה ללב שלך ואם תקשיבי הוא צורח לך להישאר בחיים. עכשיו בכל מקרה הכדור בידיים שלך, קחי לך זמן ושקט לחשוב טוב טוב כיצד את משקמת את חייך או אולי בוחרת באפשרות הפשוטה לעזוב את סרט החיים. אני מאחלת לך שתהיי נאמנה לעצמך ולא משנה מה זה אומר מבחינתי או מבחינתם העיקר שאת תהיי טובה לעצמך...השאר כבר יסתדר מאליו. המון אהבה חיזוקים וחיבוקים שבוע נפלא שלך הילה