הילונת...

מה שלומך נשמה? תודה על ההודעה. קודם כל, קראתי את ההודעה שכתבת לבר, על ההשלכות הפיזיות... ורציתי להגיד לך שהערצתי גדלה... אני ממש מעריכה אותך שאת חיה, לא רק פיזית, אלא מתעוררת כל בוקר, ואפטימית ונורמלית, ומסוגלת לסלוח לעצמך ולקבל את עצמך אחרי הכל. את בעיני ממש מצטיירת כבן אדם בריא. חוצמיזה תודה על הסימפטיה... הטיול ממש ממש לא נהרס בגלל זה, אני האחרונה שהדברים האלה הורסים לה... זה היה אפילו מציק, והייתי עם חברות מאד טובות שלי, כך שבכלל היה סבבה. מה שכתבתי היה רק חלק קטן ופנימי, שבמיוחד בזמן אמת לא נתתי לו להשתלט עלי, אבל אני לאמתעלמת מקיומו ונותנת לו את מקומו הראוי לו.. למדתי שם נותנים לו קצת צומי הוא הולך יותר מהר. הוצאתי, והתגובה שלך ממש עודדה אותי. פעם הבאה אני באמת אשתל לשים לב יותר.. בכל זאת, אוטו... בקשר להורים שלי, אני חייבת לצטט משפט שהם אמרו, לא כדי להשוויץ,אלא שנזכה להגיד ככה לילדים שלנו... הם אמרו לי שאוטו מקסימום(עם כל הקשיים....) הם היו יכולים להשיג אחד אחר, אבל בת- לא... איזה חמודים..... חוצמזה שלומי טוב ברוך ה'. אני מתרגלת הקשבה עצמית, במיוחד בנושא האוכל...ה דרך עוד ארויכה... תודה.. חבוק, שיר

אני רק יכולה להוסיף ולומר שאני מחזקת אותך נשמע שאת באמת מתחזקת ואת בטוב ואני רק מתפללת שתמשיכי כך ועם הזמן לאט לאט את בכלל לא תחשבי על שום דבר מענייני האכילה ותאכלי מתוך אהבה ומתוך דאגה לשלומך הנעלה וגם מתוך הנאה אני מחזיקה לך אצבעות ואני מעריכה מאוד את כל מה שאת עושה למענך זה מעיד על הרבה בריאות וכוח וזה נפלא כי מי כמוני יודעת שההתמודדות הזאת בכלל לא פשוטה.. הודי כל יום על כל הישג ולו הקטן ביותר והמשיכי להתחזק אוהבת המון שלך הילה