הילה..

שבוע טוב! סתם נכנסתי וראיתי שאת פה... או שהיית לא מזמן...ולא יכולתי להתאפק מלכתוב לך הודעה. מה שלומך יקרה? איך עבר עליך החג? מזמן לא התעדכנתי בשלומך.. האמת שאני קצת מנסה להגמל מהפורום אבל כשמשעמם אני נכנסת סתם... ואלי לא סתם. האמת היא שבחג חשבתי עליך.. קרה משהו, וכשזה קרה הרגשתי צורך לשתף את הפורום למרות שעכשיו אני מרגישה ב"ה טוב יותר. וזה לא קשור לאוכל.. נסעתי עם חברות לטיול, ולקחנו את הרכב שלההורים שלי(בידיעתם, כמובן! למען הסיר ספק..) בקיצור, בסוף איזה מסלול תפסנו טרמף עד לאוטו, ובטיפשותי הרבה... השארתי את המפתחות של האוטו על הטרמפ... אין לי מושג מי האנשים האלה או איך להשיג אותם.. אין לי כח להאריך.. אחרי כשעתיים של התקעות באמצ עשומקום היה לנו נס גדול... אם זה נורא מעניין מישהו תשאלו אבל אין לי כח לפרט עכשיו. מה שהיה לי חשוב להגיד זה שהרגשתי מה ז ה רע עם עצמי. הורים שלי היו מקסימים והגיבו מה זה יפה. כשהגעתי הביתה במקום לכעוס הם אפילו התלהבו מאיך שהתמודדתי עם הסיטואציה. אבל זה לא שינה את העובדה שבאותם רגעים וגם קצת עכשיו ((אבל פחות) הרגשתי פשוט ד-פ-ו-ק עם עצמי. אמרת ילחברות שלי שאני לא אצא מהבית מרב פאדיחות... איזה דבר מטומטם לעשות וזה כלכ ך אני... באותם רגעם עבר לי בראש שאם הייתי בבית הייתי כותבת לפה מכתב בסגנון: אני מפגרת... מטומטמת... סתומה... פרה... אבלה... זבל של בן אדם... וכו'... מזל שלא הייתי בבית והיה לי זמן להתגבר. עכשיו הסיפור די מבדר ואין לי כלכך בעיה לספר אותו אבל אני יודעת שפה אני יכולה לכתוב את כל הרגשותש שלי, לא רק לכתוב, אלא גם להוציא.. זה נתן לי איזושהיא תחושה של שחרור... אז הרגשתי ממש חסרת אחריות. הרגשתי כשלון, והרגשתי באסה. ואלה כל הרגשות שממש קשה לי איתם, שאני שונאת להרגיש אוצם. אני לא אוהבת להכשל, אני לא אוהבת להרגיש חסרת אחריות. תחושת החמצה. כמובן שכשהגעתי הביתה מואחר באותו ערב(עברו עלינו עוד כמה תלאות קטנות כמו פקקים מטורפים וכו') הייתי חייבת לאלכול... לא בלסתי, אבל גם לא הייתי ממש רעבה. כשאני חושבת על זה עעעכשיו קצת הפריע לי שמצאתי איזשהוא רוגע באוכל. אבל גם דברתי עם אמא שלי... ולא אכלתי כמעט באותו ויום. זה רע לפעמים שאוכל הוא מנחם? עכשיו נגמרה החופשה.. באסה, אבל זה גם זמן טוב לתפוס את עצמי בידיים... בכלל לא התכוונתי לכתוב את הדברים האלה. סתם התרגשתי שראיתי שאת בפנים (עד שאני אשלח כבר תצאי...) אבל אז אמרתי לעצמי- למה לא?! שיהיה לכולן שבוע מעולה!!!!! אוהבת מאד, שיר

אני מצטערת לשמוע על מה שקרה אני ישמח אם תספרי קצת יותר אם בא לך כמובן קצת חבל לי שהנסיעה הזאת נהרסה.. בכל מקרה את בחיים וזה הדבר החשוב .. רכוש לא שווה כלום לעומתם... ומה שקרה בטח לא באמת יכול למדוד את מי שאת ובטח שאת לא טיפשה או מטומטמת או סתומה בגלל הדבר הפעוט הזה את מקסימה ונפלאה ולפעמים לא מרוכזים וקורים דברים וזה לא אומר שום דבר.. תשמרי עלייך ואני מאחלת לך עוד הרבה ימים של שמחה והנאה מעצמך.. שימי את זה בצד ואל תבזבזי אנרגיה על הדבר הזה כי זה בכלל לא שווה את זה ואני חושבת שיש לך הורים נפלאים שחיזקו אותך על ההתנהגות שלך ... המון אהבה שלך הילה