הילה...

אני מזה חודשים מקיאה כמעט כל מה שאני אוכלת, בגבולות, רק מתוךם רצון לרזות ותו לא. החיים שלי באמת טובים, לא חסר לי כלום, ועם זאת הרצון לרזות מעורר בי את השטויות האלה... האמת שאני קצת בהלם מעצמי... פעם כששמעתי על בולמיות הזדעזעתי... זה נראה לי הדבר הכי נורא והכי מגעיל בעולם- ולפתע, הצלחתי להקיא בפעם הראשונה, ומאז, כשהמשקל והג'ינס מראים שאני מרזה אני מרגישה שאין לי מה להפסיד. כתבת כאן על נזקים רבים שיש לדבר הזה, אבל אני לא מרגישה שום דבר, להפך, זה באמת שרק עושה לי טוב. אני לא רוצה לספר להורים שלי- גם בגלל שזה יעציב אותם נורא וגם בגלל שאני לא רוצה שהשמועה תפרוש כנפיים, אני בד"כ משמשת הפסיכולוגית של עכל החברות שלי עם הפרעות האכילה....אבל האמת שאני חייבת לדבר על זה עם מישהו- לא מישהו שמכיר אותי, לא רוצה שידעו בכלל- ברגע שאנשים יודעים זה אות קין ממש... אני לא רוצה להפוך למצורעת, וגם אם הצבא יידע, לא לעניין בכלל. הבריאות שלי תקינה- כרגע... אני מתארת לעצמי שיום אחד זה יפגע... אני מקיאה בערך 4 פעמים ביום. לפעמים אני פשוט מרגישה שאכלתי לא לעניין, אבל לאחרונה אני מקיאה אחרי כל שטות, וגם אוכלת פחות- שזה דווקא טוב, אין לי בולומוסים, אני פשוט רוצה לרזות- אז בליל הסדר אחרי כל מנה הלכתי בשקט בשקט להקיא, וחזרתי לשירים ולכיף, למחרת אחרי הארוחה שוב הקאתי, אם אפשר לאכול מבלי שזה ישמין- למה לא??? אני נשמעת קצת מגוחכת אפילו לעצמי, אבל אני פשוט קצת מגששת באפילה בנושא... וזהו. אני הייתי שמחה לקבל מספר טלפון של איזה מקום שבו אוכל לשאול לשאלות, לברר, לדבר. ובכלל... תודה על הכל- מקווה שקצת תוכלי להבין או להזדהות...ולעזור(:

את אומרת שהכל טוב.. ואני אומרת שאם כל כך טוב לך אז מדוע את בעצם לא משאירה אותו בפנים, את הטוב הזה אם כל כך טוב..? זה אומר רק דבר אחד שלא באמת טוב לך ושאולי מכאיב לך להכיר בזה או להודות בזה .. ואני יודעת שלעיתים הילולת זלילה יכולה לגרום לך להרגיש כלום .. והיא יכולה להסתיר ממך את הכאב בעוד שבפנים את יכולה להיגמר ואת בכלל לא תדעי מזה וזה מפני שאת מסרבת להתחבר לרגשות שלך כי יש בזה משהו מאוד מאיים עבורך גם מפני שלא צפית את כל התהו ובוהו הזה מלכתחילה ושהוא די בא לך בהפתעה אני בטוחה שאם נרד לסוף דעתך ונכיר בכל מה שקורה ולא קורה.. את תראי שקורים הרבה מאוד דברים שהם לא גורמים לך אושר ושאת תולה את תקוותך בהרזייה .. את מלחיצה את עצמך.. את מסרבת להרגיש.. אי אפשר לעמוד בלחץ הזה ואני רק יכולה לומר לך שכל ההתנהגות הזאת היא בלתי אפשרית למערכות שלך ... אני יודעת שאת לא רוצה שום דבר.. שאת לא רוצה שידעו שאת לא רוצה שהשמועה 'תפרוש כנפיים' כביכול אבל את הולכת ונגמרת ואני חושבת שאת צריכה לקבל איזושהי בחירה עם עצמך כי זה מצב לא בריא בלשון עדינה.. אני לא רוצה לנסות לשכנע אתך כי לא נראה לי שזה יעזור בינתיים מה ששולט בך הוא הפחד ואני מאוד מקווה שתנסי לרגע אחד להיות עם בגרות להבין שאם לא תטפלי בזה ושאם תשארי עם זה לבד המצב רק יחמיר.. לעיתים כשאנחנו משתפים וכשאנחנו לא לבד עם ההתמודדות הזאת אפילו שהיא קשה .. זה מוריד הרבה מאוד לחץ זה גם לא תמיד פשוט אבל זה הרבה יותר מקל עצם העובדה שהם יודעים ושאת לא לבד.... כרגע השד נראה לך נורא אבל את חייבת לשבור את המעגל ההרסני הזה .. אני מציעה לך לחשוב על זה וכשתהיי מוכנה הכי חשוב שתדברי על זה .. ואם עוזר לך לכתוב פה את יותר ממוזמנת .. צר לי שאין לי משהו יותר מעודד לכתוב לך או איזושהי מילת קסם שתעלים את זה מהחיים שלך אבל את בהחלט יכולה ליצור לך אחת כזאת ע"י התכוונות מלאה לכך .. אמונה ותקווה בלב שאת יכולה להיגמל מההרגל הזה .. ותמיד תזכרי שזה בכלל לא קשור באוכל.. ואם חסר לך משהו אז את חייבת ללמוד לספק לעצמך אותו ע"י ההווייה עצמה.. ולא ע"י התמכרות לאשליות ואם את רואה שזה רק עניין של לאמן את עצמך בדחיית סיפוקים ולהציב לעצמך גבולות כי אי אפשר לבלוע את כל העולם .. אפשר לטעום ממנו בקטנה ועדיין להישאר מאוד מסופקים וזה משהו שצריך ללמוד ולתרגל עד שזה יהפוך למציאות חייך לאט לאט, אז את תסכימי לכך כי מה שתרגלת עד היום עושה לך רע מאוד.. המון אהבה ושבוע טוב שלך הילה :-)