אכזבה

שלום לכולם הסןפשבוע הזה היה נורא זוועה . ביומיים האחרונים כל יום הקאתי 2-3 פעמים. אכלתי מתוך כעס כעס על החיים כעס על החבר כעס על עצמי רציתי פשט למות רציתי לוותר על הכל ולמות זה כל כך מצחיק כי האנשים שמסביבי לא רואים את כל מה שעובר עליי את כל הייאוש והדיכאון מאס לי לחיות ואת כל הכעס הזה אני מוציאה על האוכל אני אוכלתכדי להזיק לעצמי במודעות מלאה .אני רוצה לאכול ולהקיא לא מרעב אלא מאכזבה . מאכזבה מהחיים.נמאס לי .זה נורא לרצות דבר כזה אני יודעת שמשהו לא בסדר אצלי כולם דואגים לי ההורים האחיות שלי כולם אומרים לי שנהייתי ליותר מדיי רזה וזה לא יפה אני יודעת את זה ומנסה לא למעוד אבל כשהחיים חרא אין מה לעשות זה המפלט שלי . כואב לי בחזה בגרון הקאתי גם הבוקר מאוכזבת מעצמי יודעת שאני צריכה עזרה חשבתי לספר לאחותי על המחלה שלי אבל אף אחד לא יבין הם רק יצחקו אני יודעת או יגידו "אמרנו לך שהדיאטה בסוף תהרוג אותך זאת התוצאה כי לא שמעת לנו?. זה מה שהם יגידו ואין לי כוח לשמוע טענות מאחרים לא חסר לי על הראש רוצה מישהו שיחבק אותי חזק חזק שיהיה תמיד איתי רוצה לישון ולהתעורר אישה חדשה בלי בעיות ובלי הפרעות אכילה רוצה לחזור כמו שהייתי פעם לאכול וליהינות מהחייים רוצה להגיד שאני לא בולמית כי אני רוצה לרזות אבל זה נהפך להרגל שלי למפלט שלי כשאני עצובה עצבנית בודדה רע לי מבפנים והאוכל תמיד מנחם אותי אני אוכלת מכעס ומקיאה כי אני רוצה להזיק לעצמי לא יודעת אם המכתב מובן כי אני כל כך מדוכאת ועצבנית ומאוכזבת מעצמי ומהחיים כי חשבתי שאני יותר חזקה נראה לי רק מתי שאני ארצה באמת לצאת מהמחלה הזאת אני אצליח ואני רוצה . אבל צריכה מישהו יעזור לי וזה לא נמצא בסביבתי כאילו אני לא חושבת שאני יכולה לגלות את זה למישהו קרוב ..

זה באמת מאכזב אבל זה לא סיבה להישבר.. זה מאכזב כי את מבטיחה לעצמך שלא טיפלי.. שזה לא יקרה ואז את שוב נופלת כי ציפית שזה לא יקרה .. למצב הזה אפשר לייחל רק אחרי הרבה זמן של טיפול .. אז ליום אחד אפשר להחליט שזה לא יקרה וזה באמת לא קורה אבל רק ליום אחד, יום למחרת .. מחליטים שוב..כי את כבר עיבדת בתוכך את כל הכעסים ואת כל מה שהדחקת עם הזלילות וההקאות ואז הצורך לברוח לשם מתמעט בהתחלה נגעת בנקודות הכי מכריעות שיוצרות לך בעצם את ההפרעה הזאת .. הכעס שלך .. התסכול שלך מהחיים...האכזבות שלך אל מול כל השאיפות הגדולות ... אלה הם שבעצם מפילים אותך.. הדרך להתגבר על כל זה הוא פשוט לתת לחלקים האלה ביטוי ומקום .. לתת לעצמך מקום ושוב זה משהו שאת חייבת לעשות במסגרת טיפולית.. תשקלי את איכילוב כאפשרות במידה ואת לא רוצה לשתף את הורייך.. אני חושבת שכבר הזכרתי את זה... לומר מה שאת רוצה וללכת על פי מה שאת רוצה מתוך הקשבה נאמנה ולא על פי ריצוי של אחרים כדי להיות בסדר או גברת מושלמת .. את פוגעת בעצך ובנוסף לכך לא משיגה מאומה.. מעבר לכך שישי שבת הם תמיד ימים קשים במיוחד לבולמיות.. אני מציעה לך לתכנן מראש פעילויות שאת יודעת במודע שלא תהיה לך את האפשרות לזלול ולהקיא וכך תוכלי לשלוט על זה .. כי אני יודעת שבמהלך השבוע עם השגרה ניתן ביתר קלות לשלוט בסימפטומים בגלל שאת יותר בחברה למרות שאם זה לא היה מעניין אותך למתן את כל הדבר הזה גם זה לא היה עוצר אותך והיית מקיאה גם במהלך השבוע.. לכן מראש תקבעי לך מה לעשות ביומיים האלה.. להיות כמה שיותר בחברה של אנשים .. וכמה שיותר להעסיק את עצמך.. כתיבה .. ציור אם את אוהבת .. ללכת לים... לטייל .. עד שזה נגמר... אני מניחה שזה יעזור.. זה בדכ עוזר.. רק צריך להקפיד לפעול כך.. וכמה שיותר לדבר על מה שאת מרגישה כי ככל שתתני לזה ביטוי ככה תרצי פחות לזלול ולהקיא ולהיעלם בגלל שנמאס לך .. אני יכולה לומר לך שהמצב הזה יכול להוביל אותך לאנורקסיה במיוחד אם יש לך שאיפה לרזות ולא רק לשמור על המשקל .. שזה יותר מסוכן מרק סתם בולימיה. לכן הקפידי על לפחות שתי ארוחות ביום (שלא מסתכמת בגזר ומלפפון)..שאת יודעת שתוכלי לאכול אותן ולא להקיא ותצרי לעצמך סדר שאת יודעת שישמור עליך מפני כל הנפילות ברמת הסימפטום.. אחכ אם תעמדי בזה יהיה אפשר לאזן את זה יותר.. בינתים חשוב שתקפידי כמה שיותר לדבר על מה שציק לך ומעל הכל לשים את זה במילים ולא בטרור חסר תקווה .. המון אהבה יקירה ובאמת, לא נורא.. זה יכול להיות אחרת .. סבלנות.... חיבוקים וחיזוקים שלך ליל מנוחה הילה :-)

תודה רבה , מכל הלב על החיזוק והתמיכה . מאוד חשוב לי שיש מישהו שמקשיב לי ומבין אותי . גם היום התעוררתי בהרגשה רעה אתמול בלילה רבתי עם החבר . אני מרגישה שכולם מצפים ממני ליותר אפילו שאני עושה את המקסימום .אני תמיד מנסה לרצות את כולם וזה אף פעם לא מספיק . אתמול בכיתי מכל הלב ואף אחד לא ניחם אותי . אני מרגישה שאני לא יכולה יותר. רוצה שיעריכו אותי בגלל מי שאני . ולא לנסות תמיד להיות מושלמת כי אני לא יכולה גם הבוקר אכלתי והקאתי אפילו שכואב לי להודות בזה אבל נמאס זהו אני לא אוכלת ומקיאה אני מפסיקה עם זה כאן ועכשיו. אני לא אהרוג את עצמי בשביל אחרים . אני מי שאני ואף אחד אפילו לא אני יכולים לשנות את זה