עכשיו חזרנו מהמיון....

דיון מתוך פורום  הפרעות אכילה - תמיכה

10/04/2005 | 02:05 | מאת: מאיה הקטנה

אוף אוף הייתי ביים ופתאום איבדתי הכרה התעוררתי באיכילוב אחרי יומיי םשל חוסר הכרה חוסר תיפקוד קריסה רצינית של המערכות בגוף הרופאים מגידרים אותי כנס רפואי ם טוענים שהם לא יודעים איך אני חיה על משקל של 35 קיל ולנערה בת 21 שילדה בכיתה ה שוקלת ככה לחץ דם נמוך בהיסטריה לב פעימות של תינוק, מבינה שאי אפשר ככה נימאס מהבתי חולים מהדקיורות מהמחטים מההתעלפויות ככ נימאס ככ מבינה שהמשקל נמוך אבל בעצם לא מבינה משקל הכי נמוך שהייתי בוא אי פעם בשיאה של המחלה אבל עדיין אפילו מיים מפחדת לשתות מעדיפה תהתעלפויות על פני האוכל נשבר לי הממחלה הארורה הזאת ככ רוצה אבל בעצם לא רוצה לצאת מימנה ככ רוצה לכתוב אבל בעצם ניגמרו לי המילים... מישהי?)=

10/04/2005 | 16:23 | מאת: רוני

שלום מתוקה..! בדיוק נכנסתי כדי להודיע לבנות שחזרו אליי מאגודה שמטפלת בהפרעו אכילה וקבעו לי תור להיכרות, רציתי לשתף את הבנות שזהו יש לי את הכוח ויש לי את הרצון להילחם במחלה הזאת! כי אני בת 17 וזה לא מגיע לי ויש לי עוד כמה שנים טובות לחיות בעולם הזה ואני רוצה לעבור אותם בשלווה ולא במלחמות... יש לי כמה דברים להגיד לך.... את צריכה אמונה מתוקה תיאחזי במשהו תירצי לחיות כי למילים יש משמעות חזקה ואם תגידי משהו ותידבקי בו את גם תתחילי להאמין ואם תאמיני את תנצחי הכל בעזרת אנשים שאוהבים אותך וטיפול וכל השאר... מה נישאר לי להגיד לך יקירה שימרי על עצמך זיכרי שהאדם הוא יצירה חד פעמית ואם אנחנו ככה סימן שהטבע ואלוהים רצו שנהייה ככה.... אל תנסי לשנות את מה שאין ביכולתך... המון המון כוח ואהבה... רוני.. :))

10/04/2005 | 22:38 | מאת:

האמת, גם אני לא יודעת איך את מצליחה לחיות כך.. אבל בעצם מה אני תוהה.. זו מחלה שאת שואבת בה כוח להגשים את עצמה כל עוד היא רוצה להתקיים והיא תעשה הכל כדי לקיים את עצמה... והיא מצליחה ובינתיים היא גם מנצחת .. החלק האופטימי שהיא זאת לגמרי ופה יש לך בחירה ורצונות משל עצמך ואת יכולה לבחור אחרת יש שלב שצריך לשבור את זה .. וזה תלוי בך.. את יודעת מה צריך לעשות.. זה שלב לצערי שבאמת נגמרו המילים.. חייבים לעשות... תחשבי על זה .. ותפעלי בהקדם שלא יהיה מאוחר מידי המון אהבה ליל מנוחה שלך הילה :-)

10/04/2005 | 23:12 | מאת: אלינור

מאיה יקרה שלנו, תדעי לך שאני חושבת עלייך הרבה ודואגת לשלומך מאז אותו מקרה, ואפילו שאלתי את הילה עלייך. מה שאת מתארת הוא פשוט מצב איום ונורא ואני נורא נורא מצטערת לשמוע על כך. אני יודעת שמלים לא ממש תעזורנה, אבל אני מתפללת בשבילך שהסיוט הזה שלך יעבור כבר, שתבריאי ושיהיה לך טוב. את רק בתחילת חייך ועוד לא ראית כלום. חבל להרוס הכל על הדבר הזה. פשוט חבל. בכל אופן - אסור לאבד תקווה, ואני מקווה בכל מאודי שתצליחי להשתלט על זה, לצאת מזה ולהעיף את זה לכל הרוחות. יותר מזה אין לי מה להוסיף. לילה טוב! אלינור.

11/04/2005 | 15:18 | מאת: דניאלה

אולי בסופו של דבר תראי כמה החיים חשובים לך... מצד אחד רוצים שתלך מצד שני רוצים שמור עלייה אי אפשר לקבל את העוגה שלמה מצטערת יש דברים שצרכים לוותר מקווה שתוותרי על המחלה ולא על החיים שלך כי שאני נפלתי וראיתי שחור במקרה האחרון אימי היתה איתי במקרה הבא אולי אהיה לבד ואולי לא יהיה מישהו שיתמוך בי דניאלה